פוקוס- הכירו את ד"ר אלון קלרון

נעים להכיר - את ד"ר אלון קלרון,
חבר סגל בכיר בחוג לפיזיותרפיה, המכהן כיום כראש החוג לפיזיותרפיה. כמו כן, הוא משמש כראש מחלקת מחקר שיקום פיזיקלי במרכז לטרשת נפוצה במרכז הרפואי שיבא, תה"ש.
ד"ר קלרון עובד כפיזיותרפיסט משנת 1995, וחוקר בתחום שיקום מערכת-התנועה.
 

נפגשנו איתו כדי להכיר אותו קצת יותר מקרוב;

איך היית מסביר את המחקר שלך לאדם מן הישוב?

תחום המחקר שלי עוסק בעיקר בהיבטים של שיקום מערכת התנועה, בדגש על הליכה, שווי משקל ופעילות גופנית. כמו כן אני מנסה להבין באופן מעמיק יותר את הקשר בין שיקום מערכת התנועה על פעילות מוחית וחשיבה (קוגניציה) בעיקר אצל חולים בעלי לקות במערכת העצבים המרכזית (מוח וחוט שדרה).

מה אתה הכי אוהב בעיסוק שלך?

אני אוהב הרבה מאוד דברים בעיסוק שלי. ראשית את החופש לקדם מחקר בתחומים שמעניינים אותי, בייחוד כאשר זה נעשה באינטראקציה ושיתוף קולגות מחו"ל בעלי תחומי עניין דומה.

שנית, אני מאוד נהנה כאשר סטודנטים מגלים עניין בשיעורים ושואלים שאלות- דבר שתמיד מצליח להפיח בי אנרגיה. למזלי התברכתי בחוג בו אחוז הסטודנטים האינטלגנטים והסקרנים גבוה מאוד. עוד דבר חשוב מבחינתי כאקדמאי הוא שתמיד קיים אתגר נוסף לשאוף אליו. לדוגמה פרסום בירחון יוקרתי יותר או זכייה במענק מחקר (גרנט) גבוה יותר, כלומר התקרה מאוד גבוהה במקצוע הזה. הצד הפחות טוב, לפחות מבחינתי, שאני חי בתחושה תמידית שאיני עושה מספיק.

ספר לנו על רגע מצחיק/מפתיע מהקריירה שלך...

פעם הזמינו אותי להרצות בכנס בתורכיה, הייתי הזר היחידי בכנס שבו כל ההרצאות היו בתורכית חוץ משלי. באחת ההפסקות ניגשו אליי כ 5-6 סטודנטיות תורכיות צעירות, שנראו שהן בתואר ראשון, והתחילו לשאול אותי שאלות ספציפיות על פרסומים שלי. אחרי שעניתי בסבלנות הן ביקשו רשות להצטלם ולעשות איתי סלפי כי הם ראו בזה כבוד. הבקשה הצחיקה וגם הביכה אותי.

איזו עצה היית נותן לעצמך בתור סטודנט, בהסתכלות לאחור? איזה טיפ סודי?

בדיעבד לא הערכתי מספיק איזה תקופה כיפית זו הייתה להיות סטודנט לתואר ראשון. זו תקופה ייחודית בחיים, שבה אתה עסוק בראש ובראשונה ברכישת ידע (במקרה שלי גם מקצוע), שישפיע על כל מהלך החיים. בהסתכלות לאחור הלחץ סביב מבחנים ו/או עבודות היו שוליות לגמרי ביחס לכיף של חווית הלמידה, יצירת חברויות, ובאופן כללי ההתפתחות אישית. לצערי זו תקופה שלא חוזרת. תואר שני ושלישי גם היה נחמד, אך לא אותו דבר, כי לרוב זה מתקיים במקביל לדברים "הרציניים של החיים", משפחה, עבודה וכו'.
אז הטיפ שלי- תעריכו את החיים ה"צעירים" שלכם- הם חולפים מהר מאד...

ספר לנו משהו מעניין שאנו לא יודעים עליך.

ב"טיול אחרי צבא" טיילתי שנה וחצי במזרח. אחת התקופות היפות בחיי. תחושת החופש שקשורה בסיבוב בין מדינות בזמן שכל רכושך נמצא על הגב הייתה מדהימה. להזכיר שבתקופה דאז לא היה אינטרנט או מכשיר סלולרי, כך שהאתגרים היו רבים יותר. אני חושב שבעקבות הטיול קיבלתי את ההחלטה ללמוד מקצוע "בינלאומי" שיאפשר לי לעבוד בכל מקום בעולם ולא בהכרח בארץ. חוץ מזה, אני מקפיד להצטרף ל"טיול אחרי צבא" של הילדים שלי. לפני כמה שנים ביקרתי את הבן באיי הגאלאפאגוס ואקוודור.

(בתמונה: ד"ר קלרון בטיול באיי הגאלאפגוס)