פוקוס- הכירו את ד"ר עמליה בר און

נעים להכיר - את ד"ר עמליה בר און:
קלינאית תקשורת, חוקרת, מורה וחברת סגל בכיר בחוג להפרעות בתקשורת.
היא עוסקת במחקר, הוראה, הדרכה, וייעוץ בתחום רכישת הקריאה והכתיבה, יכולות שפה בגיל בית-הספר ולקויות שפה-למידה. את לימודי התואר הראשון השלימה בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2010 סיימה את עבודת הדוקטורט שבחנה את התהליכים ברכישת הקריאה בעברית, והציעה מודל ייחודי להתפתחות הקריאה בעברית. 
 

נפגשנו איתה כדי להכיר אותה קצת יותר מקרוב;

איך היית מסבירה את המחקר שלך לאדם מן הישוב?

המחקר שלי עוסק בתהליכים הלשוניים שעומדים בבסיס יכולת הקריאה. רבים חושבים שלקות קריאה (דיסלקציה) קשורה לכשל במערכת החזותית, אבל חוקרי הקריאה מציגים ממצאים ועדויות ברורות וחוזרות שקושרות בין קריאה ושפה. רכישת הקריאה היא בעצם תהליך שבו צריך לקשור בין סמל חזותי לסמל לשוני, וככל שהידע הלשוני טוב יותר, כך הלמידה מוצלחת יותר. המחקר שלי מתמקד בתהליכים הלשוניים שייחודיים לרכישת הקריאה בעברית. בעבודת הדוקטורט בניתי את "המודל ההתפתחותי לרכישת הקריאה בעברית", והמודל מהווה בסיס לסדרות רבות של מחקרי המשך שבודקים היבטים שונים של קריאה בגילאים שונים ובאוכלוסיות מגוונות: לקויי קריאה, לקויי שפה-למידה, לקויי שמיעה ותלמידים ממיצבים סוציו-אקונומיים שונים.  

מה את אוהבת בעיסוק שלך?

לחקור, ללמוד, ללמד, להנחות, להפיץ את הידע ולקשור בין הידע המחקרי לעבודה החינוכית והקלינית. אני מאוד אוהבת את האינטראקציה עם הסטודנטים – בשיעורים ובהנחיות, את שיתופי הפעולה המפרים עם קולגות ואת העובדה שאין רגע דל, והמוח תמיד עסוק ותמיד חושב - איך לבדוק את השאלה המחקרית המסוימת? איך נסביר את הממצאים שמצאנו? איך לבנות את השיעור כך שיהיה מעניין?
ועוד ועוד... ואף פעם לא משעמם :)

איזו עצה היית נותנת לעצמך בתור סטודנט/ית, בהסתכלות לאחור? איזה טיפ סודי?

העצה שאני רוצה לתת היא ייחודית לנו, אנשי הטיפול, ואני רוצה לדבר על הרגע המכונן והמפחיד הזה, שבו מסתיימים הלימודים ונזרקים למים העמוקים. אני זוכרת היטב את הרגע הזה, שנמשך שנה ארוכה. אחרי שלוש שנים מפרכות ומתישות, שכללו לימודים מרתקים ומעשירים והתנסות מעשית שבנתה תחושת ביטחון ומסוגלות, צללתי למים, וזה לא היה פשוט בכלל. התחושה הייתה שבעצם לא למדתי כלום, ומה אני עושה כאן בכלל? לא הייתי מוכנה לזה, ולא היה קל להתמודד עם זה. מאז, זרמו מים רבים...
רכשתי ביטחון, צברתי מיומנות ומומחיות והתאהבתי במקצוע. לשמחתי, במרחק הזמן התחלתי להבין עד כמה הידע שנבנה בלימודי התואר הראשון ביסס את הזהות המקצועית שלי ואת היכולת להמשיך לצמוח ולפרוח בתוך התחום המרתק הזה שאנחנו עוסקים בו. במשך שנים עוד הייתי חוזרת לסיכומי הקורסים וקוראת בהם, או מוצאת את עצמי מצטטת את המרצה שאמרה או אמר כך וכך. 

אז הטיפ הלא סודי שלי הוא – המים בחוץ עמוקים, אין מה לעשות. התסכול ותחושת חוסר הביטחון הם כנראה חלק בלתי נפרד מבניית היכולות המקצועיות שלנו. תוך כדי הלימודים לא תמיד ברור לנו מה אנחנו לומדים ולמה, אבל, ממרום השנים אני יכולה לומר עד כמה הידע וההתנסות שנרכשים בשנים האלה (שנות הלימודים) הם עוגן חשוב ומשמעותי, ובעיקר, כדאי לדעת, שגם אם לפעמים קשה  - בסוף קוצרים את הפירות, והם משובחים!