מפגשי העשרה ימי רביעי - התכנית לפסיכותרפיה

ימי רביעי תשפ"ה

רקמת חיי עם בין הקרעים: מבט פסיכואנליטי על תיקון

מנחה: ד"ר רינה לזר

מטריצת קשר-זהות ותפקיד ה'שלישי' כמנהיג - מחשבות בעקבות קריסת 'העוטף'  

ד"ר יוסי טריאסט

תקציר: ההרצאה תדון במטריצת 'קשר-זהות' ובמופעיה הדיאלקטיים ביחיד ובחברה. הסובייקט שאינו מודע לעצמו באופן מלא, זקוק לקשר עם אובייקט שבאמצעותו ואל מולו הוא משתקף, יודע ומכונן את עצמו. מנגד הוא שואף לאוטונומיה מוחלטת הדוחה כל תלות באחר.  במצב אופטימלי, כיחיד וכחברה, הסובייקט משמר בו-זמנית את  זהותו ואת הקשר עם אחר. בקריסת האיזון בין הרכיבים הזהות עלולה לדחות כל אחרות, או לחליפין להתמסר לה עד כדי ביטול עצמה. בישראל מצב פתולוגי מעין זה יצר  'מחנה זהות לאומית' הדוחה כל אחרות – ומחנה 'ליברלי-פרוגרסיבי' שהפנטסיה שלו לקבל כל אחרות כמעט והביאה להשמדתו.

במצב התיעוב שנוצר בין המחנות עקב הקיטוב – תפקיד השלישי – תפקידו של המנהיג -  נעשה קריטי ורב השפעה. ברצותו יכיל ויאחה – ברצותו יסית וישסה, יפריד וימשול - כשפריצת הדרך הטכנולוגית שהולידה את הרשתות החברתיות,  מעניקה לו קשר ישיר עם המון תומכיו תוך עקיפת  מבני הייצוג - נשמת אפה של הדמוקרטיה.  התוצאה: השתלטות תהליכי חשיבה ראשוניים האופייניים לרוח ההמון, שעשויה להסביר העדפת מנהיגות אינפנטילית ונרקיסיסטית על פני מנהיגות המייצגת חשיבה מאוזנת ובוחן מציאות.

השתקפות הסובייקט 'באובייקט-המון'  – למעשה 'אובייקט-רשת' -  הולידה את 'הסובייקט המבוזר' (ה – iGroup)  שפותה להאמין שהוא יכול להשיל מעליו את גופו  ואת כל סממני זהותו השיוכית  - כמו מין, גזע, דת ומגדר  - עד שהטרור בתנועת-נגד דיאלקטית חזר וכפה אותם עליו הר כגיגית.

ההתגייסות יוצאת הדופן והיעילה של 'המון יחידים' שהתקבץ ספונטנית בדינמיקה של 'הנני' (יותר מאשר 'אחרי') בעת קריסת המערכות הפוליטיות בשבעה באוקטובר, תשמש דגם לתהליכי שיקום, גיוס כוחות חיים, שינוי תפיסת מנהיגות ומצע לכינון רשויות חוק ומשפט האוכפות נורמות של אתיקה ואחריות גם במרחבי הסייבר (עד כדי הקמת 'רשות להגנת העובדות';  בפרפרזה על 'הרשות להגנת הטבע').

ביו:ד״ר יוסי טריאסט, פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי-מנחה ומדריך, יו"ר לשעבר בחברה הפסיכואנליטית בישראל; ראש מסלול ׳פרויד וממשיכיו׳ וחבר ועדת הדוקטורט בתוכנית לפסיכותרפיה – באוניברסיטת תל-אביב. מורה ומדריך במרכז ויניקוט;  מייסד ובעלים (במשותף) של  מכון טריאסט-שריג לפסיכותרפיה. חבר אפק  (האגודה הישראלית ללימוד תהליכים קבוצתיים ארגוניים ותרבותיים) מנהל במשותף של המרכז לחקר הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית .

לינק להרשמה לסגל ותלמידים

לינק להרשמה לאורחים חיצוניים - 40 ש"ח

מי זה 'אנחנו' - ממשבר לבניית זהות

ד"ר אייל רוזמרין 

תקציר: שייכות היא דחף, בדומה לאלה שכינה פרויד דחפי חיים ומוות, ומתבטאת בדחף להיות חלק ממשהו שחורג מהאני: חלק משבט, מאמונה, מעם או מרעיון. אין חיים, עוגן ומשמעות לחיים ללא השתייכות, ולכן אנו מתחברים לקבוצות. וקבוצות אלה אוחזות בנו. הן מאפשרות את חיינו, מעגנות אותם ונותנות להם טעם, ובתמורה דורשות נאמנות וציות. זוהי המשוואה המסוכסכת של הקיום החברתי שפרויד מזהה כבר ב״תרבות ללא נחת״ - מחירה של השתייכות הוא הזדהות קבוצתית, קבלת מוסכמות מגבילות והפנמה של אידאולוגיה. בתמורה לעוגן וטעם קיומיים, השייכות כופה צמצום.
בעיתות איום ומשבר חגורות השייכות מתהדקות. הצורך בעוגן וטעם גובר, ובהתאמה גוברת הדרישה להתלכדות וציות. בחברה הישראלית, על ריבוי קבוצות ההשתייכות שבה והיסטוריית המתחים הארוכה ביניהן, חלקן סכסוכי דמים, ההידוק הזה הוא מסוכן מאד.  
כמובן שיש סיבות רבות לסכסוכים חברתיים ולמלחמות. רובן מחוץ לתחום הידע שלנו. ועל כן בהרצאה זו אתרכז בשתיים שיש לנו משהו להגיד עליהן בתור פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים: חווית הזנחה ואובדן, ושאיפה מלנכולית להשיב את האבוד. הזנחה ואובדן שהופכים לכוח מניע, לשאיפה שמטשטשת את הגבול בין מציאות לפנטזיה - מצב, לפעמים כרוני, שבו הרצון לשרוד הופך למלחמת חורמה בין זהויות ומיתוסים היכן שיש צורך במשא ומתן פוליטי על האפשרי. אבקש לחשוב מנוקדת מבט זאת בשתי רמות: המשבר הקשה שעוברת בימים אלה הציבוריות הישראלית על כל חלקיה, המשבר הנוראי שעוברת כלל האוכלוסיה המתגוררת בין נהר הירדן והים התיכון.

ד״ר אייל רוזמרין הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי. תחום המחקר שלו הוא היחסים בין הכוחות המניעים את הסובייקט ואלו השולטים בחברות בהן הוא חי. אייל הוא עורך-שותף של סדרת הספרים Relational Perspectives in Psychoanalysis ועורך בכתב העת Psychoanalytic Dialogues. הוא מלמד ב White Institute וב Psychoanalytic Institute of Northern California.

על אמת שאינה משותפת

פרופ' דנה אמיר

תקציר: ההרצאה תציע להתבונן במבוי הסתום הפוליטי והחברתי הנוכחי דרך מפת הקישורים שביון (1962) מיפה באמצעותה את היחסים האנושיים בין אדם אחד לאחר, תוך שימת דגש על האופן שבו התצורות השליליות של הקישורים הביוניאניים מנכסות את האמת ולכן משבשות את המגע עמה מכל צידי המתרס. בהמשך אנסה להציע אפשרות של חילוץ מן המבוי הסתום הזה באמצעות המעבר מחשיבה מישורית לחשיבה מרחבית, ומעמדת הפיצול לעמדת הכנסת האורחים.

ביו: פרופ' דנה אמיר היא פסיכולוגית-קלינית, פסיכואנליטיקאית-מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, ראש מסלול הדוקטורט הבין-תחומי בפסיכואנליזה ויו"ר תכנית "זרמים" לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת חיפה, משוררת וסופרת. הוציאה לאור שישה ספרי שירה, ארבעה ממוארים בשירה ופרוזה וחמישה ספרי עיון פסיכואנליטיים שראו אור בעברית ובאנגלית. זכתה בפרסים שונים על כתיבתה העיונית והספרותית, ביניהם 5 פרסים בינלאומיים.  

נוגע ללב  - בין ערלות לרוחב לב בימי מלחמה ופילוג

אילת רז

תקציר: "רוחב לב הוא זה אשר מהותית הופך את חיינו ראויים לחיותם; וכל מה שמכוון כנגד רוחב לב זה, הוא בחזקת התקפה על התקווה". כך טוענים פיליפס וטיילור בספרם "על רוחב הלב", שהפך רלוונטי בצורה מצמררת אחרי טבח ה7.10. אירועי השבת השחורה הפגישו אותנו עם האדשה רצחנית שלוותה בשלהוב יצרי ובהתענגות סדיסטית ופרוורטית – שנראו כרוע מסדר אחר. ולצד זאת, כפי שנטען והודגם בספר, רוע (כהתקפה על האנושי) לעולם יופיע במשולב עם גילויי רוחב הלב על פניו המרובים. בהרצאה זו אסקור את  תפיסתם ההיסטורית והפסיכואנליטית של פיליפס וטיילור (ואחרים) את רוחב הלב, על מהותו הפרדוקסלית, ואת המהלך הדיאלקטי הנגזר מכך בנפש, ומשתקף בתהליך מקביל גם לאורך ההיסטוריה.

הממד הדיאלקטי של רוחב הלב כלפי מושאו – האם יופנה רק כלפי אלו שהם 'משלנו' (our kind(ness)) או כלפי כל אדם באשר הוא אדם (human kind(ness) - נותן הד לגלגולי רוחב הלב שאנו חווים מאז השביעי באוקטובר. מחד, נִגלה רוחב לב שנדמה היה כאינסופי, הכרחי ומחבר, אך הוא נותר תַחוּם בהפנייתו לאלה שהם 'משלנו', משלנו בלבד. ומאידך, נגלו תוקפנות ונקמנות, שגם להן כוח מלכד מכוח ההבחנה בין 'משלנו' לזר. התוקפנות והנקמנות היתרגמו לערלות לב לגורלו של הזר, לחיי זולתנו שאינם 'משלנו', למי שמסומן כזר בתוכנו, ואף כלפי החמלה שהפכה לזרה ומודרת בתוכנו.

כיצד מתקדמים מפה? כיצד מאחים קרע כה עמוק? כיצד מאחים קרע עם מי שחשבנו שהוא 'משלנו', והתגלה כזר ומאיים יותר מאויבנו? כיצד מצליחים לאחוז ולדבוק ברוחב הלב נוכח שנאה ושיסוי? כאן נדמה שמשנתם של פיליפס וטיילור קלה יותר לחשיבה מאשר ליישום. על כן אפנה אל מקומות בהם גובשו וייושמו מודלים של איחוי, פיוס וחמלה, להשכיל מניסיונם ומחשבתם ולתרגמם לשפת רוחב הלב.   

ביו: אילת רז פסיכולוגית קלינית, מדריכה בתוכנית הליבה, ומורה במסלול ההמשך ההתייחסותי בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל־אביב. תרגמה וערכה מדעית את ספריו של אדם פיליפס - ״החמצה - בשבח החיים שלא נחיו״ (בשיתוף עם חגית אהרוני) ו״על רוחב הלב״ (סדרת מפגשים בעריכת עמית פכלר).

המשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים – הבחירה בין מלחמה [פון קלאוזביץ] לבין אמפתיה [קוהוט]

מר דוד קטרון

תקציר: ההרצאה תעסוק בנחיצותה של התייצבות אמפתית במצבי קונפליקט, מצבים טעונים רגשית, אשר דורשים לשם כך מאמץ חורג מגדר הרגיל. במצבים שכאלה קימת נטייה לאימוץ מנגנונים של השלכה, הסתגרות ופיצול, נטייה שמובילה להצטמצמות ולקריסה לנרטיב בלעדי וחד צדדי. אתייחס לקשיים ולמכשלות שעומדים בדרך לגיוס האמפתיה, כמו גם לדרכים לגבור על כך ולבחור בכל זאת בעמדה של אמפתיה רדיקלית ואמפתיה מטלטלת.

להמחשת הדברים, לקראת סיום נצפה יחד בהקלטה שנושאה הוא הסכנה שטמונה בפיתוי להיצמד לסיפור אחד ויחיד.

ביו: פסיכולוג קליני. מרצה, מדריך וחבר בוועדה המדעית של מרכז ויניקוט בישראל, חבר סגל ויועץ במסלול הדוקטורט של התוכנית לפסיכותרפיה בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, עורך מדעי של תרגומי פסיכואנליזה בהוצאת "תולעת ספרים", כתיבתו מתרכזת בפסיכולוגית העצמי ובהגותו של ויניקוט. ספרו "משא הנפש – מסע במחוזות הפסיכותרפיה" יצא לאור ב-2022 בהוצאת רסלינג.

 "החלום שלי – הסיוט שלך": מעוינות לשיתוף בכאב בטיפול אישי וקבוצתי

ד"ר אבי ברמן

תקציר: בהרצאתי אספר על מחזור  2022 במסלול לטיפול קבוצתי בגישה פסיכואנליטית, בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב.  למדו במחזור זה אנשי שמאל תל-אביביים עם אנשי ימין דתיים מישובים שמעבר לקו הירוק. בשנת הלימודים הראשונה פגשנו את ההפיכה המשטרית, ובשנייה את השבת השחורה ואת מלחמת חרבות ברזל.
המציאות החיצונית חלחלה לנפשותינו וחזרה משם בסערה. מעבר לעיבוד, של "האחר שבתוכי", ה"אחרים" ישבו במעגל מידי שבוע במשך שנתיים. בשיאי המתח הפוליטי- חברתי שבמציאות המשותפת, הם הטיחו דבריהם איש ברעותו, מתוך רגשותיהם האותנטיים. בתקופת ההפיכה המשטרית, משתתפים הרגישו לעיתים שדברים שנאמרים  חוצים את גבולות הבלתי-נסבל עבורם.
המפגש עם האחר ואחרותו מהותי לאנליזה הקבוצתית. מלבד היותו מעשיר ומחולל תובנות, מתעורר בו אתגר הכלת השוני והתמרת מתחים לשיחה. אל מול השסע החברתי-פוליטי התערער העולם הפנימי והבין-אישי כאחד. בחיי היום-יום שלנו עוינות הדדית, כעס וכאב מאיימים לייצר עודפות כה גדולה, עד שההימנעות מהמפגש עם האחר הופכת להיות מנגנון הגנה משותף, ומאפשרת קיבוען של השלכות סכיזו-פרנואידיות. לעומת זאת, קבוצת מחזור 2022 שרדה את הסערה והכאב וסיפקה הזדמנות נדירה להתבונן בתהליכים המתרחשים כאשר אנשים מנוגדי דעות ורגשות הופכים הימנעות למפגש. מה איפשר זאת?
על פי האנליזה הקבוצתית הצורך בשייכות מותיר אנשים יחד גם נוכח רגשות קשים. בקבוצה, כל אחד נמצא בקשר הדדי שבו הוא משייך ומשויך, חולק רגשות קרבה ו – Concern עם אחרים. חווית השייכות הכילה את הניגודים ואפשרה טרנספורמציה. הטחות הכעס פינו מקומם לשיתוף בכאב אישי. נוצרה הקשבה לפחדים ולפגיעויות. היינו עדים לתהליכי פיוס, שכמותם אנחנו מאחלים לעצמנו בחברה הישראלית. בהרצאה נתבונן יחד בתהליכי הפיצול והאיחוי ובתובנות האישיות והמקצועיות שנולדו מתוכם.

אבי ברמן (PhD),  פסיכולוג קליני, מדריך, פסיכואנליטיקאי, אנליטיקאי מנחה ואנליטיקאי קבוצתי. חבר במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו ובמכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. יוזם ויו"ר ראשון של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. ראש התכנית לטיפול קבוצתי בתוכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב (2014-2024).

"מבט לאחור בצפייה לעתיד – מה למדנו מהשנה הזאת ?"

פאנל בהשתתפות מרצי הפורום : ד"ר יוסי טריאסט, ד"ר אייל רוזמרין, פרופ' דנה אמיר, אילת רז, דוד קיטרון, ד"ר אבי ברמן