כשההתמודדות הרגשית מקצועית פוגשת שליחות

מה קורה לצוותי סיעוד שנשלחים לסייע בלב אזור אסון כשכל העולם סביבם מתמוטט, אבל הם צריכים להישאר יציבים עבור מי שמולם?

מחקרה של שילמן שילמן-נומייסקי, בהנחיית ד"ר רונן שגב, ד"ר אנג'לה רובן וד"ר עירית בלובשטיין, שפורסם ב־Israel Journal of Health Policy Research,  ,חוקר לעומק את החוויה הרגשית, החברתית והמקצועית של אחיות ואחים שהיו חלק מהמשלחת ההומניטרית של צה"ל לרעידת האדמה בטורקיה.

 מה עלה מן המחקר?
 

רגש מול שליחות

צוותי האחיוּת תיארו שילוב עוצמתי של עומס רגשי, כאב וחוסר אונים לצד תחושת משמעות עמוקה ורצון בלתי‑נגמר לסייע.
 

משפחה מול משימה

המשתתפים חוו לעיתים מתחים משפחתיים ואף חלקם נעדר מאירועים משפחתיים משמעותיים, אך במקביל הצוותים נהנו מתמיכה יומיומית של חבריהם למשלחת שתמכו בהם.
 

מיומנות מקצועית בסביבה מאתגרת
 

הצוותים הפעילו מחדש בית חולים מקומי, טיפלו בפצועים בתנאים מורכבים ונאלצו להתמודד עם שפה זרה, ציוד לא מוכר וצוותים מתחלפים ועדיין שמרו על מקצועיות גבוהה.
 

אסון טבע לעומת אסון מעשה אדם- אסון רחוק מול אסון מבית

המפגש עם אירועי 7 באוקטובר נחווה באופן שונה לחלוטין כטראומה אישית ולאומית. ההתנסות בטורקיה סיפקה פרספקטיבה, אך לא הפחיתה את עוצמת הזעזוע.

המחקר מדגיש כי התמודדות רגשית‑מקצועית של צוותי בריאות היא תהליך מורכב, שמושפע מהתנאים בשטח, מתמיכת עמיתים, מהליווי המקצועי ומהיכולת של הארגון לראות את האדם שמאחורי המדים.

הוא מבליט את הצורך ב־

•  ליווי פסיכולוגי לפני, במהלך ואחרי חזרת המשלחות
•  שגרות שיח צוותיות יומיומיות
•  הכשרות למצבי משבר ואסון
•  יצירת מרחב בטוח לביטוי רגשי

המשלחת לטורקיה חשפה את האנשים שמחזיקים את המערכת ברגעים הקשים ביותר, אחיות ואחים שממשיכים לפעול במסירות, גם כשהם עצמם נדרשים לכוח נפשי אדיר.

לקריאת המאמר המלא>