קורסי בחירה - סמסטר ב'
קורסי בחירה - שנה"ל תשפ"ה 2024/2025 - שנים ב' ו-ג'
סמסטר ב' - ימי שני 20:30-19:00
מחשבת הרגרסיה הטיפולית של ויניקוט שונה מאוד מהגישה הפסיכואנליטית המסורתית, ומציעה הרחבה מרחיקת-לכת של טווח הטיפול הנפשי. הדגש הוא שבמטופלים שבילדותם היה כשל מוקדם בהתאמה לצרכיהם הראשוניים, צריך שיתרחש בטיפול עם המטפל מצב רגרסיה, כי רק היא נותנת הזדמנות חווייתית בהווה להתפתחות חדשה – הזדמנות אשר מתהווה ונחווית עם המטפל בטיפול - לשם תיקון היסטוריית-העבר המוקדמת של המטופל ולהתפתחות עצמיותו. זוהי רגרסיה לתלות, שבמהלכה המטופל והמטפל יחזרו לכשל המקורי של הסביבה הראשונית ותתהווה אפשרות תיקון. כתיבתו המאוחרת של ויניקוט עוד הוסיפה אפשרויות חדשות ורדיקליות למחשבותיו אלה על הטיפול הנפשי במצבי שבר מוקדמים וחרדה-בלתי-ניתנת-לחשיבה ולחוויה. בהקשר זה נקרא את מאמרו החשוב מאוד של ויניקוט "פחד מהתמוטטות" ( נכתב כנראה ב- 1963?, פורסם ב- 1974), והמשכו במאמרים "הפסיכולוגיה של השיגעון" (1965) ו"מושג הרגרסיה הטיפולית בהשוואה לזה של ארגון ההגנות" (1967), שפורסמו כולם לאחר מותו, ומאמרים ממשיכים של קלייר ויניקוט, אוגדן, אייגן, ואשל. מתוך כל אלה נתמקד ונבחן בעבודה הטיפולית את מהות ומשמעות האפשרויות הרדיקליות האלה של נוכחות המטפל והתחברותו למטופל, נפש-עם-נפש, בתוך אימת טראומה מסיבית והתמוטטות מוקדמת.
הקורס יעסוק בתהליכי חשיבה וחלימה כתהליכים הבונים את הנפש ומקיימים את החיים הנפשיים, כפי שאלו מתבטאים בחשיבתו של ביון. תיבחן חשיבתו התיאורטית והקלינית של ביון אודות תהליכים אלה, דרך סקירת מושגי יסוד בכתיבתו כגון פונקציית α, חלימת ערות, מחסום מגע, מיכל-מוכל, PS<->D, הרשת, O, והאופן בו אלה מסייעים לחשוב על מנגנוני החשיבה והחלימה, במצבים פסיכוטיים ולא-פסיכוטיים. מושגים אלו ואחרים יילמדו תוך קריאה משותפת בכתיבתו של ביון. יודגש השימוש הקליני ברעיונות אלו בעזרת וינייטות שיובאו על ידי המשתתפים.
חקר הטראומה הנפשית מתאפיין באמנזיה אפיזודית. תקופות של מחקר נמרץ מתחלפות בתקופות של הכחשה ורצון שלא לדעת.
האמנזיה איננה תוצר של תהליכי שכחה או חוסר עניין. חקר הטראומה הנפשית גווע בגלל הידיעה של דברים שאין להעלותם על הדעת. הטראומה קשורה במציאות ובתגובה הסובייקטיבית של האדם למציאות זו.
מטרת הקורס: להקנות ידע בסיסי בהבנת מהות הטראומה הנפשית, אבחנה של צורות הטראומה השונות וטכניקות הטיפול המקובלות כיום.
התגובות הטראומטיות מתעוררות, כאשר אין כל תועלת בפעולה. האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ומתמידים בגוף, ברגש, בהכרה ובזיכרון. יתר על כן, הם עלולים לנתק זו מזו את הנטייה להתנתק ממקורם ולחיות חיים משלהם. אנו מבדילים בין טראומה ממוקדת היוצרת PTSD ובין טראומה ממושכת (מורכבת). טראומה ממושכת אחראית להיווצרות הפרעות מגוונות ושונות כגון: הפרעות סומטיזציה, הפרעת אישיות רבת פנים, הפרעת אישיות גבולית והפרעות אישיות אחרות, הפרעות אכילה, הפרעות בשליטה ועוד. בנוסף להבנת מהות ההפרעות השונות, נעסוק בלימוד הטכניקות הטיפוליות השונות: Traumatic Reconstruction, זיהוי הטראומה הבסיסית ועיבודה. הטכניקות הללו מאפשרות להרחיב את טווח ההתערבות אל מעבר למטופלים הסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית בלבד. חשוב לרכוש מיומנות בטכניקות השחזור והחשיפה לטראומה בכדי למנוע רטראומטיזציה של המטופל המביאה להחמרה במצבו. הבנת מהות הטראומה הנפשית מאפשרת הבנה טובה יותר של הפסיכופתולוגיה בכלל ושל הפסיכופתולוגיה הפוסט טראומטית בפרט. רכישת מיומנות בטכניקות הטיפוליות הרלוונטיות מגדילה את הגמישות הטיפולית של המטפל ואת יכולתו להתמודד עם טווח רחב יותר של פסיכופתולוגיה.
מסעו של אדיפוס הוא מסע של התבגרות, גיבוש זהות, מפגש עם מציאות וידיעת האמת, הדרמה של אדיפוס אינה מספרת רק על קשר בין ילד לזוג הורים, אלא גם על קשר בין איסור לסיפוק, בין משאלה לחוק ובין אשליה ולמציאות . פרויד השתמש בדרמה האדיפאלית כדי לטפל בבעיית המפתח של ההתפתחות האנושית והפך את התסביך האדיפלי למושג ליבתי בהגותו, ל"תסביך הגרעין של הנוירוזות". מושג זה מוסיף ומלווה את החשיבה הפסיכואנליטית בגלגוליה העכשוויים אך לא פעם קיימת אי-בהירות בזיהוי המופעים הקליניים של התסביך ולאופן ההתמודדות עימם בתוך העבודה הטיפולית.
התסביך האדיפאלי מסמן צומת התפתחותית שבו הילד בוקע מהיחסים הדיאדיים אל עבר יחסים משולשים. המעבר כרוך בסערה של פנטזיות רצחניות ומיניות, חרדות סירוס וענישה, ותחושות הדרה ואשמה. התרחשות זו יכולה להוות "מקפצה" התפתחותית, לסייע בכינון מבנים נפשיים, ביצירת זהות עצמאית, בגיבוש זהות מינית ומגדרית ובפיתוח יכולת חשיבה סימבולית ויצירתית. אך היא גם יכולה להוביל לפתולוגיה.
בקורס נתוודע לכתיבתו של פרויד על התסביך האדיפלי ונכיר את ההתפתחויות התיאורטיות של מושג זה בכתיבתם של בריטון, שטיינר, לוואלד, וקווינדוז. זאת לצד, ותוך הדגשת, ההשלכות והמופעים הקליניים האופייניים לתסביך האדיפלי - סימפטומים, חרדות והגנות - ואופן ביטויים ביחסי העברה והעברה נגדית בעבודה הטיפולית. הקורס ינוע בין תיאוריה לבין הדגמות קליניות שיובאו על ידי המנחה ומשתתפי הקורס.
