סדנאות קיץ
סדנאות קיץ - שנה"ל תש"פ 2019/2020 - שנים ב' ו-ג'
ימי שני 29/06/2020 + 06/07/2020 בין השעות 17:00-09:00
"אמא חושבת - משמע אני קיים" היא לא רק הכרזה בנוסח דקארט-ויניקוט, אלא תמצית הרעיון שאנחנו מוצאים את התודעה(mind) שלנו בתודעה של זולתנו. זוהי מהות העמדה הטיפולית המודגשת בגישת טיפול מבוסס מנטליזציה, אותו פיתחו פונגי, בייטמן ואחרים. ליכולת לדמיין מצבים מנטאליים אצל עצמנו ואצל אחרים. באמצעות כישור זה אנחנו מפתחים את היכולת להבין את התגובות ההתנהגותיות שלנו ושל אחרים כניסיונות לתקשר מצבים פנימיים. יכולת זו מתפתחת בסביבות התקשרות (attachment) ומאפשרת פיתוח ייצוג של מצבים מנטאליים, מחזקת את היכולת לחשוב על מחשבות, רגשות, עמדות ואמונות. רעיונות מודל המנטליזציה נטועים עמוק בחשיבה הפסיכואנליטית. גישה זו אינה מציעה חידוש, אלא הבנה שיטתית ורעננה של משמעות העיסוק ביכולת אנושית בסיסית זו, ודרכי הגברתה כאשר היא נחלשת.
בחלקה הראשון של הסדנה נעסוק בהבנת תהליכי מנטליזציה, באופן בה הם מתפתחים, ובמצבים בהם חלה קריסה. בחלקה השני, נתמקד בתרומת המודל הטיפולי להעשרת עמדת המטפל, כנקודה ארכימדית. נראה כיצד שכלול היכולת שלנו לעסוק במנטליזציה, כמטפלים, הלכה למעשה, משמשת כמור דרך להתמודדות עם מצבים טיפוליים טעונים רגשית ומאתגרים במיוחד, וכמנחה לשימוש בשיתוף המטופל בחשיפת תודעת המטפל ובפירושי ההעברה, כמרכיבים טרנספורמטיביים.
"האני אינו אדון בביתו", אומר פרויד. בסדנה נעקוב אחר התפתחות חשיבתו של פרויד אחר הלא מודע, אבן הדרך של הפסיכואנליזה. החלום, הסימפטום, פליטות הפה הבדיחה וההומור, מהווים צוהר ללא מודע. נלמד את שפת הלא- מודע: שפה ללא זיקה לזמן, ללא סתירות וניגודים. נתייחס ללא מודע המודחק ולהדחקה ראשונית. נקרא את פרויד, קליין, ביון, בולאס ועוד. המשתתפים יביאו מעבודתם הקלינית ונרחיב דרך התבוננות על הלא מודע דרך הקולנוע והספרות.
בסדנה ננסה לפגוש את הפנטזיות, המיתוסים, החששות כמו גם המשיכה לטיפול הקבוצתי.
נפגוש את האמירה של פוקס ( אבי האנליזה הקבוצתית) שאין תינוק ללא קבוצה ושהיחידה הגרעינית הראשונית לטיפול הינה הקבוצה.
נכיר מתוך למידה חוקרת ומתוך התנסות חוויתית מושגים ותהליכים המתרחשים בקבוצות כמו הקבוצה כשלם, עבודה בכאן ועכשיו, הדהוד, מירורינג ועוד.
הפסיכואנליזה החלה את התפתחותה דרך הגוף, מתוך הטיפול בסימפטומים גופניים של היסטריה, והשאלה של היחס גוף-נפש היא שאלה מהותית שנותרה חידתית ומלווה אותנו מאז ועד היום. בסדנה נבחן ונתייחס, דרך חומרים תיאורטיים וקליניים, למקום הגוף ולסוגיית הגוף-נפש בטיפול הנפשי.
המושג reverie הפך בעשורים האחרונים למושג מפתח בשפה הפסיכואנליטית, מושג אשר מרחיב, מעשיר ומסייע בעבודה הקלינית. ביון (1962) טבע את המושג כחלק מתפיסתו את הנפש כנוצרת ביחסיי מיכל-מוּכל. המילה reverie (שפירושה חלימה בהקיץ) שימשה אותו שם לתיאור "הלך הרוח שהתינוק זקוק לו מאמו... הלך רוח הפתוח לקבלתם של מכלול "אובייקטים" מן האובייקט האהוב..." (עמ' 57).
בעקבותיו, אוגדן, פֶרו, גרוטשטיין, קופר ואחרים מתייחסים אל חלקיקי נפש, קרעי לא-מודע, המועברים אינטואיטיבית אל האם/ המטפל דרך הרהור, חלימה בהקיץ, תחושה סנסורית, זיכרון חולף, תמונה חזותית, שמיעתית, זיכרון של ריח ועוד. כל אלה מהווים מימד חיוני בתקשורת הרגשית המתקיימת בקשר הטיפולי ומזמנים העשרה והעמקה בהבנת ההתרחשויות הנוצרות בתוכו.
בסדנה נקרא בכתיבה תיאורטית וקלינית בהקשר של מושג ה reverie החל מפרויד וקליין והמשך בביון, אוגדן, פרו וגרוטשטיין. בנוסף, באמצעות יצירות אמנות והדגמות קליניות אשר ילוו את הרעיונות התיאורטיים, תהווה הסדנה 'מעבדה' לצורך הרחבת "מכשירי ההתבוננות" לגישוש "כמעט בחלל"... הרחבת הקשב, הפתיחות והשימוש בחומרי reverie חמקמקים ויקרי ערך המצויים אתנו בחדר הטיפול.
את הפונקציה המכילה והקומוניקטיבית ואילו השתיקות מלאות בחרדות פרנואידיות מחניקות או בהתקשחות אילמת הקרובה למוות נפשי.
המטופלים הקשים שלנו מאתגרים את השימוש בשפה כאחד מהכלים העיקריים בטיפול הן בשיח בין מטפל ומטופל והן בדיבור הפנימי של המטפל עם עצמו . נלך מעבר לגישות התאורטיות השונות על מנת להרחיב את השפה והדקדוק שלנו למצבים של טרום התהוות ואולי אפילו טרם נרקיסיזם, לשים במילים את מה שמתרחש טרם היות מילים ולאפשר יצירת מרחב פנימי.
נעזר בקריאה של: אוגדן, אייגן, אלוורז, אנזייה, בוטלה, גרין, ויניקוט, מלצר, פרו.
