סדנאות קיץ
סדנאות קיץ - שנה"ל תשע"ט 2018/2019 - שנים ב' ו-ג'
ימי שני 24/06/2019 + 01/07/2019 בין השעות 09:00-17:00
"אמא חושבת - משמע אני קיים" היא לא רק הכרזה בנוסח דקארט-ויניקוט, אלא תמצית הרעיון שאנחנו מוצאים את התודעה(mind) שלנו בתודעה של זולתנו. זוהי מהות העמדה הטיפולית המודגשת בגישת טיפול מבוסס מנטליזציה, אותו פיתחו פונגי, בייטמן ואחרים. ליכולת לדמיין מצבים מנטאליים אצל עצמנו ואצל אחרים. באמצעות כישור זה אנחנו מפתחים את היכולת להבין את התגובות ההתנהגותיות שלנו ושל אחרים כניסיונות לתקשר מצבים פנימיים. יכולת זו מתפתחת בסביבות התקשרות (attachment) ומאפשרת פיתוח ייצוג של מצבים מנטאליים, מחזקת את היכולת לחשוב על מחשבות, רגשות, עמדות ואמונות. רעיונות מודל המנטליזציה נטועים עמוק בחשיבה הפסיכואנליטית. גישה זו אינה מציעה חידוש, אלא הבנה שיטתית ורעננה של משמעות העיסוק ביכולת אנושית בסיסית זו, ודרכי הגברתה כאשר היא נחלשת.
בחלקה הראשון של הסדנה נעסוק בהבנת תהליכי מנטליזציה, באופן בה הם מתפתחים, ובמצבים בהם חלה קריסה. בחלקה השני, נתמקד בתרומת המודל הטיפולי להעשרת עמדת המטפל, כנקודה ארכימדית. נראה כיצד שכלול היכולת שלנו לעסוק במנטליזציה, כמטפלים, הלכה למעשה, משמשת כמור דרך להתמודדות עם מצבים טיפוליים טעונים רגשית ומאתגרים במיוחד, וכמנחה לשימוש בשיתוף המטופל בחשיפת תודעת המטפל ובפירושי ההעברה, כמרכיבים טרנספורמטיביים.
"האני אינו אדון בביתו", אומר פרויד. בסדנה נעקוב אחר התפתחות חשיבתו של פרויד אחר הלא מודע, אבן הדרך של הפסיכואנליזה. החלום, הסימפטום, פליטות הפה הבדיחה וההומור, מהווים צוהר ללא מודע. נלמד את שפת הלא- מודע: שפה ללא זיקה לזמן, ללא סתירות וניגודים. נתייחס ללא מודע המודחק ולהדחקה ראשונית. נקרא את פרויד, קליין, ביון, בולאס ועוד. המשתתפים יביאו מעבודתם הקלינית ונרחיב דרך התבוננות על הלא מודע דרך הקולנוע והספרות.
בסדנה ננסה לפגוש את הפנטזיות, המיתוסים, החששות כמו גם המשיכה לטיפול הקבוצתי.
נפגוש את האמירה של פוקס ( אבי האנליזה הקבוצתית) שאין תינוק ללא קבוצה ושהיחידה הגרעינית הראשונית לטיפול הינה הקבוצה.
נכיר מתוך למידה חוקרת ומתוך התנסות חוויתית מושגים ותהליכים המתרחשים בקבוצות כמו הקבוצה כשלם, עבודה בכאן ועכשיו, הדהוד, מירורינג ועוד.
הסדנה תיקח כנקודת המוצא את "המאמרים הטכניים" של פרויד ותפגיש את הדיון בהם בחומר קליני, הן מתוך הכתבים של פרויד והן מן הוינייטות שנעלה במשותף בסדנה.
מטרת הסדנה היא לחדד את היכולת שלנו "לחשוב" טיפול נפשי, להמשיג אותו ו"להעלות על הדעת" את העשייה הטיפולית במורכבותה התיאורטית והקלינית, מראשיתה ולאורך השנים בגוף הידע הפרוידיאני.
בסדנא נעסוק בתאוריה של הטכניקה בעבודתנו עם המטופלים הקשים:
המטופלים החסוכים שמביאים לטיפול את נפשם השבורה והמחוררת, אלו ש "עוד לא נולדו" והם מתהווים בהדבקות נצמדת בלתי מובחנת לכל משטח כדי להיות, אלו שמתנתקים ומתכמסים בתוך תחושתיות עצמית מרוקנת ומצמיתה, אלו שמוצפים ונשאבים עד טביעה בתוך ריגושים אקסטטים, אלו שחשים נחדרים, מותקפים ונגזלים מול מרווחים. במטופלים מאד פגועים אלה, המילים אינן נוגעות והן מאבדות
את הפונקציה המכילה והקומוניקטיבית ואילו השתיקות מלאות בחרדות פרנואידיות מחניקות או בהתקשחות אילמת הקרובה למוות נפשי.
המטופלים הקשים שלנו מאתגרים את השימוש בשפה כאחד מהכלים העיקריים בטיפול הן בשיח בין מטפל ומטופל והן בדיבור הפנימי של המטפל עם עצמו . נלך מעבר לגישות התאורטיות השונות על מנת להרחיב את השפה והדקדוק שלנו למצבים של טרום התהוות ואולי אפילו טרם נרקיסיזם, לשים במילים את מה שמתרחש טרם היות מילים ולאפשר יצירת מרחב פנימי.
נעזר בקריאה של: אוגדן, אייגן, אלוורז, אנזייה, בוטלה, גרין, ויניקוט, מלצר, פרו.
"אולי יועיל הדבר אם אקדים ואומר לכם איך הגעתי להצגת הבעיה שעליה רומזת הכותרת": כך פותח שנדור פרנצי, תלמידו, מטופלו ועמיתו של פרויד, את ההרצאה האחרונה שנתן בחייו. הרצאה זאת היתה למאמר החלוצי, שעורר בתחילה תרעומת והביא לנידויו של מחברו, בלבול השפות בין המבוגרים לילד: שפת הרוך ושפת התשוקה. בסדנה נקרא במאמר יחדיו, תוך השתהות על הרעיונות ועל המושגים המרכזיים המופיעים בו: המטופלים כקוראי-המחשבות של מטפליהם, הצביעות המקצועית של הפסיכואנליטיקאי, הטראומה כגורמת מחלה, ה'הזדהות עם התוקפן' כהמשגה ראשונית של דינמיקת ההזדהות ההשלכתית, 'הטרור של הסובלים' ועוד.
במהלך הקריאה המשותפת נתחקה אחר בלבולי שפות בחייו האישיים והמקצועיים של פרנצי, לרבות ביחסיו הטעונים עם פרויד וביומן הקליני שכתב. המשתתפים יוזמנו לבחון את מידת התוקף טיעוניו של פרנצי במאמר זה להתנסותם היומיומית בקליניקה.
