סדנאות קיץ

"אמא חושבת - משמע אני קיים" היא לא רק הכרזה בנוסח דקארט-ויניקוט, אלא תמצית הרעיון שאנחנו מוצאים את התודעה(mind)  שלנו בתודעה של זולתנו. זוהי מהות העמדה הטיפולית המודגשת בגישת טיפול מבוסס מנטליזציה, אותו פיתחו פונגי, בייטמן ואחרים. ליכולת לדמיין מצבים מנטאליים אצל עצמנו ואצל אחרים. באמצעות כישור זה אנחנו מפתחים את היכולת להבין את התגובות ההתנהגותיות שלנו ושל אחרים כניסיונות לתקשר מצבים פנימיים. יכולת זו מתפתחת בסביבות התקשרות (attachment) ומאפשרת פיתוח ייצוג של מצבים מנטאליים, מחזקת את היכולת לחשוב על מחשבות, רגשות, עמדות ואמונות. רעיונות מודל המנטליזציה נטועים עמוק בחשיבה הפסיכואנליטית. גישה זו אינה מציעה חידוש, אלא הבנה שיטתית ורעננה של משמעות העיסוק ביכולת אנושית בסיסית זו, ודרכי הגברתה כאשר היא  נחלשת.

בחלקה הראשון של הסדנה נעסוק בהבנת תהליכי מנטליזציה, באופן בה הם מתפתחים, ובמצבים בהם חלה קריסה. בחלקה השני, נתמקד בתרומת המודל הטיפולי להעשרת עמדת המטפל, כנקודה ארכימדית. נראה כיצד שכלול היכולת שלנו לעסוק במנטליזציה, כמטפלים, הלכה למעשה, משמשת כמור דרך להתמודדות עם מצבים טיפוליים טעונים רגשית ומאתגרים במיוחד, וכמנחה לשימוש בשיתוף המטופל בחשיפת תודעת המטפל ובפירושי ההעברה, כמרכיבים טרנספורמטיביים.

בסדנה ננסה לפגוש את הפנטזיות, המיתוסים, החששות כמו גם המשיכה לטיפול הקבוצתי.

נפגוש את האמירה של פוקס ( אבי האנליזה הקבוצתית) שאין תינוק ללא קבוצה ושהיחידה הגרעינית הראשונית לטיפול הינה הקבוצה.

נכיר מתוך למידה חוקרת ומתוך התנסות חוויתית מושגים ותהליכים המתרחשים בקבוצות כמו הקבוצה כשלם, עבודה בכאן ועכשיו, הדהוד, מירורינג ועוד.

בסדנא נעסוק בתאוריה של הטכניקה בעבודתנו עם המטופלים הקשים:

המטופלים החסוכים שמביאים לטיפול את נפשם השבורה והמחוררת, אלו ש "עוד לא נולדו" והם מתהווים בהדבקות נצמדת בלתי מובחנת לכל משטח כדי להיות, אלו שמתנתקים ומתכמסים בתוך תחושתיות עצמית מרוקנת ומצמיתה, אלו שמוצפים ונשאבים עד טביעה בתוך ריגושים אקסטטים, אלו שחשים נחדרים, מותקפים  ונגזלים מול מרווחים. במטופלים מאד פגועים אלה, המילים אינן נוגעות והן מאבדות

את הפונקציה המכילה והקומוניקטיבית ואילו השתיקות מלאות בחרדות פרנואידיות מחניקות או בהתקשחות אילמת הקרובה למוות נפשי.

המטופלים הקשים שלנו מאתגרים את השימוש בשפה כאחד מהכלים העיקריים בטיפול הן בשיח בין מטפל ומטופל והן בדיבור הפנימי של המטפל עם עצמו . נלך מעבר לגישות התאורטיות השונות על מנת להרחיב את השפה והדקדוק שלנו למצבים של טרום התהוות  ואולי אפילו טרם נרקיסיזם, לשים במילים את מה שמתרחש טרם היות מילים ולאפשר יצירת מרחב פנימי.

נעזר בקריאה של: אוגדן, אייגן, אלוורז, אנזייה, בוטלה, גרין, ויניקוט, מלצר, פרו.