סדנאות חורף
סדנאות חורף - שנה"ל תשפ"ד 2023/2024 - שנים ב' ו-ג'
ימי שני 29/01/2024 + 05/02/2024 בין השעות 17:00-09:00
אוגדן כותב באופן יצירתי, אישי וקומוניקטיבי את מושגיו התיאורטיים; דוגמאותיו הקליניות, המתארות תנועה תוך- נפשית ואינטרסובייקטיבית- הן חגיגה. מה שאפשר לשמוע בין התיאוריה והקליניקה שלו יוצר מסע הנבנה במשותף- בהדדיות בין הכותב,
הקורא והשיח שנוצר על כך. הדבר מצריך תמהיל מאוד מסוים של התמסרות מחד ומשמעת עצמית מאידך.
העבודה בקבוצה תאפשר היכרות מעמיקה עם ניסוחים חשובים מאוד של Ogden על מושג הסובייקט, השלישי האנליטי, רוורי, טכניקה אנליטית, צורות של חיוניות ומוות במפגש נקרא את המאמרים הרלוונטיים בשילוב הצגת חומר קליני ע"י המשתתפים.
בסדנא נשתמש בשדה האינטראקציות שבקבוצה, על מנת להקשיב למוסיקה של הדברים של Ogden המהדהדת בכל אחד מאיתנו.
קריאה מומלצת תפורסם בהמשך.
המשתתפים מוזמנים לחשוב על דוגמאות קליניות, אשר יעשירו את השיח בינינו ויהפכו את הלמידה לחוויה אישית.
המושג של הפרעת אישיות הינו רחב ומשמש במובנים שונים .
הוא משתרע מהמשגה פסיכיאטרית של קטגוריות פנומנולוגיות, דרך שימוש לתיאור ארגון ומבנה האישיות ועד להבנה של תהליכים המתרחשים בטיפול ושמעוררים חוויות עוצמתיות הן אצל המטופל והן אצל המטפל.
לצד זה, ניתן לחשוב על האזורים הראשוניים יותר של האישיות כחלקים המצויים תמיד ושיכולים להתבטא במידה כזו או אחרת בכל טיפול, ללא קשר לעומק הפתולוגיה .
הסדנה תחולק לחלק ראשון בו נתייחס לחלקים הסכיזואידיים/ נרקיסיסטיים של האישיות
ובמפגש השני נעסוק בהפרעה הגבולית ובמרכיבים דיסוציאטיביים באישיות
"סיום הוא הרגע בו מטופל ומטפל יושבים יחד, אוחזים בחוטים השונים של השטיח הארוג של משמעויות שהם טוו במהלך הטיפול. אנו יודעים שמגיע זמן, בו עלינו לסיים באופן כלשהו את האריג, לחתוך את הקצוות החופשיים, ולחבר יחד את הצבעים, הטקסטורות והדוגמאות, באופן שיצליח בדרך כלשהי להחזיקם ביחד" (דיוויס, 2005).
מדוע, מתי ואיך נחליט עם מטופלנו לסיים את הטיפול? ואם כבר החלטנו שנעשתה מספיק עבודה (..תמיד אפשר יותר), איך ניצור תהליך של סיום טוב? מהו סיום טוב, או אולי טוב-דיו? ומה על סיום טיפול פחות אידיאלי שמועדו כפוי, או על טיפול המסתיים באופן חד צדדי בטרם עת?
סיום טיפול מהווה דילמה מורכבת ומעוררת רגשות גם עבור המטופל וגם עבור המטפל. אנו מקווים ל"סוף טוב", שבו שני הגיבורים מסיימים את מסעם המאומץ המשותף, כשהם חווים את הפרידה והאובדן מחד, וחולקים התרגשות משותפת מההישגים ומהקשר האמיץ שנרקם ביניהם, מאידך. בפועל, סיום טיפול לובש פנים רבות ומגוונות, חלקן מפתיעות, ומפגיש את המטופל והמטפל באופן בלתי נמנע גם עם חוסר המושלמות של עצמם, של זולתם ושל הטיפול.
נכיר את ההתייחסויות התיאורטיות לסיום טיפול בהיסטוריה הפסיכואנליטית החל מפרויד ופרנצי, דרך האופן בו תיאוריות יחסי אובייקט האירו את ההתרחשויות התוך נפשיות של המטופל בזמן פרידה, ונתוודע לתרומתה של הגישה ההתייחסותית בת זמננו, להבנת הדינמיקה האינטר-סובייקטיביות בסיום טיפול, שבה נוטלים חלק היבטים לא-מודעים של המטופל והמטפל, לעתים באמצעות אנאקטמנט משותף.
נעסוק בהשתמעויות הקליניות של הבנותינו לגבי המאפיינים היחודיים והאתגרים של שלב סיום הטיפול.
ניעזר בדוגמאות קלינית מהספרות הפסיכואנליטית ומניסיונם של המשתתפים בסדנה, וכן נשאב השראה מסיפורי פרידה בספרות ובקולנוע.
דונלד מלצר עסק רבות ביחס ובעמדה של התינוק כלפי האוביקטים, ובעולם האוביקטים הפנימיים בפרט .על פיו זהו יחס המספר את העולם הפנימי על הפנטזיות העשירות שלו ועל החרדות ועל ההגנות הנגזרות מכך. האוביקט שלו הקדיש רבות והוא מרכזי במשנתו הינו האוביקט המשולב .זהו אוביקט פנטסמטי המורכב מהזוג הבראשתי ההורי והפנמתו היא התנאי להתפתחות הנפשית.
מלצר ראה את התפתחות היכולת לפריון והתפתחות היצירתיות לשיאה של הבשלות הנפשית, והיא תלויה בהפנמת האוביקט המשולב. ועל כן גם עסק במעכבים ובחסמים שמנעו יכולות אלה.
נקודת מבט נוספת שלו ,שאליה נתיחס בסדנה ,היא התחושה והחוויה של האדם כשייך לרצף ההתפתחות האנושית ולהיסטוריה האישית שלו .
שתי נקודות מבט אלה ילוו אותנו בסדנה שבה ננסה ללמוד ולהבין את משמעותם והשפעתם של שני מושגים – האוביקט המשולב ואידאל האני. שני מושגים הטומנים בחובם את אפשרות הבנת תהליכים נפשיים במרחב הטיפולי ובכלל.
נקרא בספרו של מלצר "מצבי נפש מיניים" , ננסה לתהות על מהותם של המושגים תוך כדי הבאת חומר קליני.
הסמלה (סימבוליזציה) מהווה נדבך חשוב בהתפתחות הנפשית כמו גם בעבודה הטיפולית. בהיעדר יכולת סימבולית הגוף "מדבר" במקום המילים. בחדר הטיפול הסמלה מרכזית בכל ההיבטים של התהליך הטיפולי, החל מחקירת עולם החלומות, דרך הסמלה של חוויות המטופל ועד להעברה והעברה נגדית ובחינת החוויה במרחב המשותף. היא משפיעה על אופני ההקשבה ועל ניסוח ההתערבויות הטיפוליות.
בסדנא נבחן את התפתחות החשיבה על הסמלה בפסיכואנליזה- החל מפרויד, דרך קליין וחנה סגל ועד לתרומתם הייחודית של ויניקוט וממשיכי דרכו. נשאל כיצד יכול תהליך ההסמלה להשתבש במהלך ההתפתחות ומהם הכשלים הסימבוליים במקרים של טראומה? אילו מופעים קליניים נראה ומהם הכלים העומדים לרשות המטפל במצבים אלה.
נדגים את המושגים התיאורטיים הן באמצעות דוגמאות קליניות של המנחה והמשתתפים, והן מתוך יצירות ספרותיות. בעזרת קריאה במספר יצירות של דויד גרוסמן נראה כיצד מרחיבות התובנות מן הספרות את הבנת תהליכי הסימבוליזציה, וכיצד הן מעשירות את העבודה הקלינית.
