סדנאות שנים ב' + ג'
סדנאות שנים ב' + ג'
"האנליטיקאי צריך לדעת איזה סוג של אמן הוא ואם אינו יכול להיות אמן עליו לחפש לעצמו מקצוע אחר" (וילפרד ביון)
הפסיכואנליזה והאומנות משתמשות בלא מודע כדרך ליצירה, לשינוי ולריפוי. יחד עם זאת, הפסיכואנליזה כדיסציפלינה המושתתת על דיבור ושפה מילולית מתקשה להגיע לאזורים נפשיים לא מודעים שלרוב אינם מיוצגים באופן סימבולי. תהליך היצירה האומנותי לעומת זאת, עוקף את ההגנות המילוליות והסימבוליות ולכן יכול להוות 'דרך המלך' ללא מודע. מטרת הסדנא היא לגלות את המבנים הלא מודעים והיצירתיים המשותפים לאומנות ולפסיכואנליזה ולהדגים כיצד כל אחד מהם מאיר את האחר באופן ייחודי. לשם כך אתמקד במספר מאמרים של פרויד העוסקים בהיבטים שונים של הלא מודע הנפשי, תוך שילוב של יצירות של אומנים, התנסות קצרה במדיום האומנותי וקישורו להיבטים הקליניים. דרך השילוב בין שפת הלא מודע בפסיכואנליזה ובאמנות נעמיק בהבנת האומנותיות והיצירתיות שבלב ההליך הטיפולי.
בסדנא נתמקד בשני אספקטים של הלא מודע מתוך מאמריו של פרויד:
- מחיקה של זיכרונות ואירועים דרך המאמרים: 'זיכרונות מחפים' ו'רשימה על דפדפת הפלא'. נקשר בין מאמרים אלו ליצירות של 'דה קונינג' , קוסות' ועוד. נתנסה ביצירה אומנותית ומחיקתה החוזרת ונקשר בין התופעה למקרים קליניים.
- מפגש עם חלקים מאיימים בעצמי ובאחר דרך המאמר ' האל ביתי' וקישורו לשדה האמנות שעוסק כיום באופן כמעט מוחלט באל-ביתי, בזר שבמוכר, בדוחה ובמעורר אימה. החל מהבובות של הדאדא ועד לאינספור דימויים במגוון טכניקות, כהגדלה (רון מיואק); הזרה )האחים צ'פמן, פול מק'ארתי ); פירוק ( טום פרידמן, אורי גרשט) ; גועל ( דאיקיצ'י) וריקבון )קטלין ריאן). נתנסה ביצירה אומנותית סביב תכנים אלו ונקשר בין התופעה למקרים קליניים.
הקורא והשיח שנוצר על כך. הדבר מצריך תמהיל מאוד מסוים של התמסרות מחד ומשמעת עצמית מאידך.
העבודה בקבוצה תאפשר היכרות מעמיקה עם ניסוחים חשובים מאוד של Ogden על מושג הסובייקט, השלישי האנליטי, רוורי, טכניקה אנליטית, צורות של חיוניות ומוות במפגש נקרא את המאמרים הרלוונטיים בשילוב הצגת חומר קליני ע"י המשתתפים.
בסדנא נשתמש בשדה האינטראקציות שבקבוצה, על מנת להקשיב למוסיקה של הדברים של Ogden המהדהדת בכל אחד מאיתנו.
קריאה מומלצת תפורסם בהמשך.
המשתתפים מוזמנים לחשוב על דוגמאות קליניות, אשר יעשירו את השיח בינינו ויהפכו את הלמידה לחוויה אישית.
בסדנה "טראומה וספרות" נלמד על המאפיינים של הטראומה והאופנים בהם זו מתגלמת ביכולת ובאי היכולת להעיד עליה בשפה ובטיפול – ונבחן את אלו ביצירות של קפקא, חנוך לוין ועוד. נלמד על צורות עדות שמחליפות את השפה הסימבולית, נחדד את ההקשבה ל"אמנות האבל" של הכותבים והקוראים כאחד ודרך כל אלה נעסוק באופנים בהם הטראומה מאתגרת אותנו כמטפלות ומטפלים ומהן הדרכים הפתוחות בפנינו לעיבודה והתמרתה בחיים שפניהם לתיקון והחלמה.
מטרת הסדנא: להכיר את המונח הזדהות השלכתית כמונח יסוד בחשיבה הפסיכואנליטית, ואת ביטויו בעבודת המטפל באומנות.
המושג הזדהות השלכתית הוצג לראשונה על ידי מלני קליין (1946) והפך במהלך השנים לאחד המושגים המרכזיים בשיח הפסיכואנליטי. כניסתם של מודלים תיאורטיים וטיפוליים שונים הביאה להשתנותו, ממושג הנשען על תפיסה אינטרה פסיכית המתקיימת בפנטסיה של המטופל, למושג הנשען על תפיסה אינטרסובייקטיבית, בו פועלים ומופעלים תמידית המטפל המטופל.
עם שינוי זה השתנתה גם התפיסה של הטכניקה הטיפולית הפוגשת ומתמודדת עם ההשפעות המורכבות של המושג בתהליך הטיפול: מפירוש המטפל את התופעה המשויכת למטופל ועד לבחינתה ההדדית כתופעה משותפת במרחב הטיפול.
בחלקה התיאורטי של הסדנא נתבונן במושג ובגלגוליו, תוך קריאה בכתיבה התיאורטית ובדוגמאות קליניות של הוגים מרכזיים שעסקו במושג, כמלני קליין, ווילפרד ביון, אליזבת בוט- סיפיליוס, בטי ג׳וזף, תומס אוגדן, לואיס ארון ואחרים.
בחלקה ההתנסותי נפתח ביצירה משותפת מתחומי ההבעה השונים המיוצגים בקבוצה (אומנות פלסטית, דרמה או תנועה) ולאחריה בהתבוננות ביצירה, בתהליך העבודה ובחווית השותפים לה.
בחלקה המסכם נעסוק ברלבנטיות של המונח הזדהות השלכתית לטיפול באומנות תוך בחינה ועיבוד של המשותף והייחודי בתחומי העבודה השונים ובחיבור לקליניקה.
מטרת הסדנה לפתח ולהעשיר הבנה דינמית של מצבים ראשוניים ולהניע פרקטיקה המעוגנת בידע עדכני בדבר קשרי מוח-גוף-נפש והדינמיקה המוחית התוך-אישית והבין-אישית, בשדה הטיפול הפסיכודינמי באמצעות האמנויות.
במסגרת זו נעסוק בשכבות הבסיס של כינון 'העצמי' ובמצבים מנטליים ראשוניים מפרספקטיבה אינטגרטיבית, הפורסת רעיונות ותובנות מתחום חקר המוח ומתבוננת במשמעותן בשדה הטיפול ובחיבור להמשגות פסיכודינמיות.
בשילוב התנסות ודיון תיאורטי וקליני נפגוש בתנועה בין רבדיה השונים של החוויה, מן הממשי, הגופני, החומרי, הקונקרטי, אל המנטלי ואל תצורות סימבוליות. נתמקד בהקשר זה במעטפות הנפשיות, הנוגעות לחיבור הראשוני מוח-גוף-נפש, ובתרומתן לתקשורת עם הסביבה בחודשי החיים הראשונים, להתפתחות תחושת מרחב פנימי, ולביסוס גבולות בין פנים לחוץ.
מהפרספקטיבה הפסיכואנליטית נתמקד בתהליכי מנטליזציה, האופן בו הם מתהווים מתוך מארג הגוף-נפש, ובמעבר ההתפתחותי מהמעטפת המישושית למעטפת החזותית כהכרחי לביסוס מערכת ייצוג ומנטליזציה. נעמיק ונרחיב בהקשר זה את ההיכרות עם המושגים העור הראשוני והמשני, ממדי הנפש, המעטפת המחוררת והקשר שלה להגנות אוטיסטיות, ודינמיקה פסיכוסומטית הנוגעת לרישום בגוף של טראומות מוקדמות שלא היה להן ייצוג.
מהפרספקטיבה של חקר המוח תתואר הדינמיקה של קשרי מוח-גוף-נפש הכרוכה במפגש עם החוץ ועם האחרות. נקשור בין תנודות מוחיות-נפשיות אלו ב'עצמי' למנגנוני שיקוף והשתקפות עצבית-רגשית וניגע בחשיבות המעברים שבין רגעי סנכרון מוחי-גופני-נפשי לרגעי טעות, הפתעה ותיקון. כמו כן נתעכב על השימוש בערוצי התחושה והתנועה בכינון החוויה האסתטית ובביסוס יחסי הגומלין שבין העצמי הפועל לעצמי המתבונן, הנזכר והחולם.
"היכן שהייתה נפש קפואה תהיה נפש בתנועה." (שלגי, 2022 ( בסדנא זו נעמיק באופן שבו נפגשים מטופל, מטפל ויצירה באזורי הטראומה בנפש. נתבונן ביכולת של המטפל להתמסר רגשית לתהליך הטיפולי עם המטופל ועולמו. זאת תוך הסכמה לחיבור נפשי עמוק מבחינה רגשית וחווייתית, חיבור אשר יכול להתעצם עד כדי אחדות )ment-one-at ) של מטפל מטופל ויצירה. נתמקד בתפקידים השונים שיש לאמנות בטיפול באזורי הטראומה. נרחיב ונעמיק את החשיבה על חומרי אמנות שונים, אשר עשויים להוות מיכל עבור התכנים הקשים, התחושות והזיכרונות שאי אפשר לשאת ולבטא במילים . נעמיק בהתייחסות לטראומה כפגיעה בליבת העצמי, ובשאלה האם ואיך ניתן לתת ייצוג ולהעניק משמעות לחרדות האימה אשר לא ניתן להעלותן על הדעת, "אימה ללא שם". נתבונן בתפקידה הייחודי של העדות בטיפול באמנות. עדות אשר בכוחה לייצר רצף, להעניק משמעות למה שאירע ולהחזיק את התקווה. לאורך הקורס נבסס ונעמיק את הרעיון כי בעזרת הקשר הטיפולי וחומרי האמנות ניתן לשקם ולברוא את מרחב המעבר שקרס, לייצר מחדש תנועה וטרנספורמציה באזורי הנפש שקפאו ובכך לאפשר צמיחה, התמרה ושינוי.
