סדנאות שנים ב' + ג'

"האנליטיקאי צריך לדעת איזה סוג של אמן הוא ואם אינו יכול להיות אמן עליו לחפש לעצמו מקצוע אחר" (וילפרד ביון)

הפסיכואנליזה והאומנות משתמשות בלא מודע כדרך ליצירה, לשינוי ולריפוי. יחד עם זאת, הפסיכואנליזה כדיסציפלינה המושתתת על דיבור ושפה מילולית מתקשה להגיע לאזורים נפשיים לא מודעים שלרוב אינם מיוצגים באופן סימבולי.  תהליך היצירה האומנותי לעומת זאת, עוקף את ההגנות המילוליות והסימבוליות ולכן יכול להוות 'דרך המלך' ללא מודע.  מטרת הסדנא היא לגלות את המבנים הלא מודעים והיצירתיים המשותפים לאומנות ולפסיכואנליזה ולהדגים כיצד כל אחד מהם מאיר את האחר באופן ייחודי. לשם כך אתמקד במספר מאמרים של פרויד העוסקים בהיבטים שונים של הלא מודע הנפשי, תוך שילוב של יצירות של אומנים, התנסות קצרה במדיום האומנותי וקישורו להיבטים הקליניים. דרך השילוב בין שפת הלא מודע בפסיכואנליזה ובאמנות נעמיק בהבנת האומנותיות והיצירתיות שבלב ההליך הטיפולי.  

בסדנא נתמקד בשני אספקטים של הלא מודע מתוך מאמריו של פרויד:

1. מחיקה של זיכרונות ואירועים דרך המאמרים: 'זיכרונות מחפים' ו'רשימה על דפדפת הפלא'.  נקשר בין מאמרים אלו ליצירות של 'דה קונינג' , קוסות' ועוד. נתנסה ביצירה אומנותית ומחיקתה החוזרת ונקשר בין התופעה למקרים קליניים.
2. מפגש עם חלקים מאיימים בעצמי ובאחר דרך המאמר ' האל ביתי' וקישורו לשדה האמנות שעוסק כיום באופן כמעט מוחלט באל-ביתי, בזר שבמוכר, בדוחה ובמעורר אימה. החל מהבובות של הדאדא ועד לאינספור דימויים במגוון טכניקות, כהגדלה (רון מיואק); הזרה )האחים צ'פמן, פול מק'ארתי ); פירוק ( טום פרידמן, אורי גרשט) ; גועל ( דאיקיצ'י) וריקבון )קטלין ריאן). נתנסה ביצירה אומנותית סביב תכנים אלו ונקשר בין התופעה למקרים קליניים. 

הקורא והשיח שנוצר על כך. הדבר מצריך תמהיל מאוד מסוים של התמסרות מחד ומשמעת עצמית מאידך.

העבודה בקבוצה תאפשר היכרות מעמיקה עם ניסוחים חשובים מאוד של Ogden על מושג הסובייקט, השלישי האנליטי, רוורי, טכניקה אנליטית, צורות של חיוניות ומוות במפגש נקרא את המאמרים הרלוונטיים בשילוב הצגת חומר קליני ע"י המשתתפים.

בסדנא נשתמש בשדה האינטראקציות שבקבוצה, על מנת להקשיב למוסיקה של הדברים של Ogden המהדהדת בכל אחד מאיתנו.

קריאה מומלצת תפורסם בהמשך.

המשתתפים מוזמנים לחשוב על דוגמאות קליניות, אשר יעשירו את השיח בינינו ויהפכו את הלמידה לחוויה אישית.

מטרת הסדנא: להכיר את המונח הזדהות השלכתית כמונח יסוד בחשיבה הפסיכואנליטית, ואת ביטויו בעבודת המטפל באומנות.

המושג הזדהות השלכתית הוצג לראשונה על ידי מלני קליין (1946) והפך במהלך השנים לאחד המושגים המרכזיים בשיח הפסיכואנליטי. כניסתם של מודלים תיאורטיים וטיפוליים שונים הביאה להשתנותו, ממושג הנשען על תפיסה אינטרה פסיכית המתקיימת בפנטסיה של המטופל, למושג הנשען על תפיסה אינטרסובייקטיבית, בו פועלים ומופעלים תמידית המטפל המטופל.

עם שינוי זה השתנתה גם התפיסה של הטכניקה הטיפולית הפוגשת ומתמודדת עם ההשפעות המורכבות של המושג בתהליך הטיפול: מפירוש המטפל את התופעה המשויכת למטופל ועד לבחינתה ההדדית כתופעה משותפת במרחב הטיפול.

בחלקה התיאורטי של הסדנא נתבונן במושג ובגלגוליו, תוך קריאה בכתיבה התיאורטית ובדוגמאות קליניות של הוגים מרכזיים שעסקו במושג, כמלני קליין, ווילפרד ביון, אליזבת בוט- סיפיליוס, בטי ג׳וזף, תומס אוגדן, לואיס ארון ואחרים.

בחלקה ההתנסותי נפתח ביצירה משותפת מתחומי ההבעה השונים המיוצגים בקבוצה (אומנות פלסטית, דרמה או תנועה) ולאחריה בהתבוננות ביצירה, בתהליך העבודה ובחווית השותפים לה. 

בחלקה המסכם נעסוק ברלבנטיות של המונח הזדהות השלכתית לטיפול באומנות תוך בחינה ועיבוד של המשותף והייחודי בתחומי העבודה השונים ובחיבור לקליניקה.