המעבדה לפסיכואנליזה ולמחקר התרבות
המפגש שבין פסיכואנליזה למחקר התרבות
מראשית התהוותה, מצויה הפסיכואנליזה, אם כשדה של תיאוריה ואם כשדה של מעש קליני, בשיח עם תרבות זמנה. הפסיכואנליזה נענית, לכן, לרוח התקופה והמקום, ובאותו זמן ממש משפיעה השפעה עמוקה על מכלול הדפוסים המארגנים את הפעילויות החברתיות ואת תוצריהן. יתר על כן, הזיקה בין הפסיכואנליזה למחקר התרבות הולכת ומתחזקת בעשורים האחרונים לאור ההבנה הגוברת בשני התחומים, שמושגי יסוד כמו "זהות", "אישיות" או "רגש" אינם ניתנים להבנה כישויות נתונות אינהרנטיות, אלא הם תצורות דינמיות תלויות יחסים המהוות משאבים חברתיים, הבנה המתחייבת במיוחד לאור ריבוי מצבי ההגירה והטרנס-לאומיות ומצבים מורכבים אחרים של מגע בין-תרבותי. תלות הדדית זו, בין הפסיכואנליזה לבין מחקר התרבות, היא אפוא מכרעת להבנת כל אחד מהתחומים, ומובילה להיווצרותם של תחומי משנה הנמצאים על קו התפר שבין שני התחומים, כמו פסיכולוגיה תרבותית, דיסקורסיבית וקהילתית. למרבה הצער, תחומים אלה, הפורחים ומתעצמים בעולם, עדיין חסרים בנוף האקדמי בישראל. חסר זה באה המעבדה המוצעת להתחיל ולמלא.
הפסיכואנליזה ומחקר התרבות (במובנה הלא שיפוטי, מכליל-הכל, זה שיש בו מסמנים, ערכים ופעולה) התרחקו, במהלך השנים, זה מזה נוכח היותם נטועים בשדות שיח שונים. כל אחד מהתחומים יצר מילון מושגים, מתודולוגיות מחקר, רטוריקה, ביקורת ואתיקה השונים מאלה הנהוגים בתחום השכן. הפער שנוצר בין שני
התחומים אינו קיטוע אפיסטמולוגי בלתי ניתן לגישור, כי אם תוצאה בלתי נמנעת של עצם הפיצול המקורי שבין העיסוק ביחיד, בפרטיקולארי, לבין העיסוק בכללי. פער זה מהווה, על אף הקושי הגלום בו, הזמנה למפגש בין-תחומי מפרה, בין העיסוק ביחיד לבין עיסוק בתרבות, בין המעש הטיפולי לבין מחקר אפשרויות ארגון החיים.
המעבדה לפסיכואנליזה ולמחקר התרבות
המעבדה לפסיכואנליזה ולמחקר התרבות, שנוסדה בשנת 2010, נועדה להיות "מקום" שיאפשר מפגש בין החשיבה הפסיכואנליטית לבין מחקר התרבות. כ"מקום", המעבדה מאפשרת את ההדהוד המבקר, המגדיר, המזקק והבונה שבין הפסיכואנליזה (לגלגוליה השונים, בזמן ובתפיסות היסוד שלה) לבין מחקר התרבות (ברמות השונות, החל מרמת האדם הבודד הנתון באינטראקציה נתונה, עבור דרך דינאמיקות ההבדלים וההבחנות שבין המרחבים החברתיים השונים וכלה בתהליכים במימד החברתי-היסטורי). מטבע אופייה המפגשי של המעבדה, חברים בה אנשי תיאוריה ופרקטיקה משני התחומים, פסיכואנליזה וחקר התרבות (על היחידה לחקר התרבות, עיין http://www.tau.ac.il/tarbut). המפגש ביניהם, אם ברמה הפרטנית (עבודות מחקר הנוקטות בראייה כפולה, הפסיכואנליטית וזו של חקר התרבות), ואם ברמה הקיבוצית (השתתפות בסמינר מחקר חודשי של המעבדה) מהווה את לב ליבה של פעילות המעבדה.
במעבדה לפסיכואנליזה ומחקר התרבות חברים אך ורק מורים (בעלי תואר דוקטור) או תלמידים הלומדים לתארים שני או שלישי בתחומים תיאורטיים הקשורים לתחום עניינה של המעבדה. תלמידי התואר השלישי מורשים להשתתף במעבדה אך ורק אם הם מצויים, באופן פעיל, לקראת גיבוש ההצעה לתזה, או מימושה; תלמידי התואר השני יכולים להשתתף במעבדה במסגרת לימודי הפרויקט.
המעבדה לפסיכואנליזה ומחקר התרבות רשומה כאשכול קורסים ביחידה למחקר התרבות, שמהווה מסלול לימודי פרויקט לתואר השני ואשכול קורסי השלמה לתואר השלישי, ומרכזיה הם, במשותף, פרופ' רקפת סלע-שפי וד"ר שלמה מנדלוביץ.
מבנה הלימודים במסגרת המעבדה לפסיכואנליזה ולמחקר התרבות
במעבדה לפסיכואנליזה ולמחקר התרבות ניתנים 4 קורסים סמסטריאליים: סמנריון מחקר מתחום החשיבה הפסיכואנליטית (המאפשר מבט פנוראמי על התפתחותה של החשיבה הפסיכואנליטית ביחס לסביבתה תוך הדגשת מאפייני הריבוי וההקשריות בעת החדשה) ושלושה קורסים מתחום מחקר התרבות (מבוא למחקר התרבות, מסורות ובעיות במחקר התרבות, מחקר דיבורי הזהות). קורסים אלה מאפשרים גיבושו של בסיס ידע משותף לחברים במעבדה, תנאי הכרחי לכל מפגש תיאורטי, מפרה וביקורתי בין שני התחומים.
בנוסף לקורסים אלה, מתקיים סמינר חודשי (בימי ד' הראשונים של כל חודש לועזי בחודשים נובמבר, דצמבר, ינואר, מרץ, אפריל, מאי ויוני, 20:30-22:30) של המעבדה, בו משתפים המורים והתלמידים במעבדה.
להלן קורס החובה במעבדה שמוכר לזכאות במסגרת התכנית לפסיכותרפיה כסדנת בחירה:
* פסיכואנליזה וסביבתה: הדהוד והבנייה – ד"ר שלמה מנדלוביץ / התכנית לפסיכותרפיה (סמסטר א', ימי ה', 14:15-16:00)
החשיבה הפסיכואנליטית עברה, מהלך יותר ממאה שנות התפתחות, שינויים רבים. אלו הביאו להסטת מרכזי הכובד התיאורטיים, הקליניים והטכניים שבה (מהדחפי אל ההתפתחותי, ומשם- אל ההתייחסותי). השינויים אותם עברה הפסיכואנליזה קשורים, כמובן, לרוח התקופה בה היא נטועה. אופני השיח, האתיקה ודפוסי ההתנהלות החברתיים הם, לכן, בין הגורמים שיש להם השפעה מכרעת על אופייה המשתנה של הפסיכואנליזה. באותה עת ממש, הפסיכואנליזה, כמרחב של ידע וכשדה של פרקטיקה, משפיעה על תקופתה ומעצבת אותה, ובכך- מהווה "שחקן פעיל", אם לא מרכזי, בעיצובה של התרבות העכשווית.
