שנה ג'- שנה"ל תשפ"ו 2025/2026
על ראשית הקיום הנפשי – מבוא קצר למחשבת ה'היות' הוינקוטיאנית - אמנון אייל
קוזן, גיבור הרומן 'חיבוק גדול' של רומן גארי גר בדירת שני חדרים בפריז, נוסע במטרו ובצהרים הולך לאכול בביסטרו הסמוך למקום עבודתו, אבל משהו אצלו בפנים מאוד משובש; הוא איננו, הוא חסר לעצמו: "שמעתי פעם את מנהל המשרד שלי אומר לאחד הקולגות מהעבודה: "לאדם הזה אין בפנים אף אחד", שבועיים שלמים הייתי שבור מזה. אפילו אם הוא לא דיבר עליי, העובדה שהמשפט הזה ערער אותי כל כך, מוכיחה שהוא אכן היה מכוון אלי - אסור לדבר סרה באנשים מאחורי גבם. בלתי אפשרי להיות נוכח באמת ובאופן שלם; אנשים הם במצב של המתנה ומגיע להם שיתייחסו אליהם בכבוד...".
היכולת 'להיות' היא השג התפתחותי. מבחינתו של ויניקוט בראשית החיים עדיין 'אין דבר כזה תינוק', כפי שהוא כותב ב'פסיכוזות והטיפול בילד' (1952): 'בתחילה הפרט אינו היחידה...היחידה היא מערך סביבה-פרט. המתבונן מן החוץ מבין שהנפש האינדיבידואלית יכולה להתחיל להתקיים רק במסגרת מסוימת'.
בשני המפגשים של הסדנה נקרא יחד כמה מאמרים מוקדמים של ויניקוט, חלקם מוכרים מאוד וחלקם פחות, וננסה לבחון ולהבין יחד את האופנים בהם הנפש האינדיבידואלית מתחילה להתקיים. לשם כך נחקור יחד את ההתפתחות הרגשית המוקדמת שבתוכה נובט ה'היות', כאשר במקביל נעקוב אחר האופן שבו ויניקוט מתחיל לאפיין ולהבין את השיבושים היכולים להתרחש בשלבים מקודמים אלה של ההתפתחות, ואת הנגזרות הנפשיות של שיבושים אלה.
סדנת חובה לפניי תחילת שנת הלימודים, בת שני מפגשים, בימי חמישי בין השעות 15:00-19:00.
סירלס ובאלינט: מסע לאזור השבר הבסיסי - ד"ר אילן אמיר
השבר הבסיסי הינו שבר שנוצר בחיבור הראשוני בין התינוק לבין אימו, המטביע את חותמו בנפשו של האדם. שבר זה יבוא לידי ביטוי בהמשך חייו של האדם במגוון רחב של פתולוגיות נפשיות. גם מיכאל באלינט וגם הרולד סירלס טוענים שעל מנת לטפל בפסיכותרפיה פסיכואנליטית במטופלים שמאחורי סיבת פנייתם לטיפול עומד קיומו של שבר בסיסי, יש לאפשר קיומו של תהליך רגרסיבי משמעותי, וזאת על מנת להגיע לאזור השבר הבסיסי ולאחר מכן לצאת ממנו באופן חדש וטוב יותר. מסע טיפולי שכזה דורש מהמטפל להתייצב בטיפול עם עמדה טיפולית מיוחדת. המאפיינים הקליניים של אזור השבר הבסיסי והעמדה הטיפולית הנדרשת על מנת להגיע אליו הם הנושאים שנתמקד בהם במהלך הקורס. גישתם של מיכאל באלינט והרולד סירלס לגבי סוגיות אלה דומה, אך גם שונה. באלינט מתכנס לעבר יחסי-אובייקט ראשוניים, בהם האינטראקציה עם מטפל והמסגרת הטיפולית מהווים סביבה ראשונית לא-אובייקטלית (כמו אויר, מים, אדמה), ומספקים נוכחות ראשונית הכרחית ומיטיבה; בעוד סירלס, נע לכוון התחברות עמוקה של מטפל ומטופל, המצליחים להגיע דרך קשר סימביוטי אמביוולנטי (תלות מערערת) לקשר סימביוטי פרה-אמביוולנטי (תלות מיטיבה).
ההשוואה בין הדומה והשונה בשתי הגישות מרחיבה ומחדדת את המבט על אזור השבר הבסיסי ומספקת למטפלים הכרות ראשונית עם הגישה הטיפולית הנדרשת על מנת לעבור את המסע הזה בהצלחה.
מצבים רגרסיביים בטיפול – עפרה אשל
בקורס זה ייסקרו הרעיונות התיאורטיים והקליניים לגבי הרגרסיה הטיפולית, אשר התפתחו בקבוצה הבריטית העצמאית: ויניקוט, באלינט, ובהמשך – מרגרט ליטל, מסוד חאן, ובולאס. הדגש בקורס יהיה על כך שעבור מטופלים שבראשית התפתחותם חוו כישלון בהתאמה לצורכיהם המוקדמים, יש הכרח שבתוך הסיטואציה הטיפולית יתרחש מצב רגרסיה, המאפשרת הזדמנות חדשה לתיקון היסטוריית העבר המוקדמת של המטופל ולהתפתחות עצמיותו.
טראומה נפשית מוקדמת ודיסוציאציה - חיותה גורביץ'
בשלב התלות המוחלטת התהוותו של העצמי והתפתחותו תוך כדי טראומה נפשית מצטברת כרוכים בגיבושו של העצמי מתוך ובתוך מצבים דיסוציאטיביים, ולא סביב קונפליקט והדחקה. טראומה נפשית הינה קטיעה בהמשכיות וברציפות של קיומו של העצמי. היעדר סביבה טובה דיה הגורמת לקטיעה זו, ובו זמנית מנותקת מהאימפקט שלה על נפש הילד, מעוררת אצל הילד תגובות הישרדות אוטומטיות של פרגמנטציה ודיסוציאציה. הדיסוציאציה הינה מושג הכורך התרחשות סינכרונית בינאישית ותוך אישית המגולמת בהיעדר חיצוני ופנימי, אשר הנכחתו בטיפול הינה חיונית לכל שינוי נפשי משמעותי.
להנחה זו השלכות מהותיות על הבנת העצמי והתפתחותו, וכן על הקליניקה הטיפולית.
בקורס ידונו מבחר מאמרים הרלוונטיים לסוגיות אלו.
"שפה שנוגעת", הנוכחות הטיפולית במפגש עם מקומות ארכאיים בנפש - ענת שומן
אצל מטופלים רבים אנו פוגשים במבנים נפשיים מפותחים ונוירוטיים לצד אזורים ארכאיים כמוסים, לעיתים קרובות נוכל להבחין ב"הטרוגניות" כזו בתוך אותה שעת טיפול. זיהוי הכמוסות הנפשיות הללו והמפגש עימן חיוניים להתהוותה של חווית-עצמי ממשית וחיה, ומתאפשרים דרך עמדה נפשית ייחודית אליה מתמסר המטפל. בסמינר ננסה לחקור ו"להחיות" בינינו את העמדה הייחודית הזו, מפרספקטיבות של כותבים שונים ובעזרת חומרים קליניים שיביאו המשתתפים.
נדון בטיבה הייחודי של נוכחות טיפולית המאפשרת את מחיקתה בכדי להוות מצע להנצתה של הסובייקטיביות (גרין) ובאתגר שבהשגתה של עמדה טיפולית שאינה- פולשנית ועם זאת נוכחת ומחזיקה ב"מרחק הנכון" (באלינט), תוך חיפוש אחר שפה נוגעת ומחייה (קווינודוז, אוגדן). נחשוב על ההתמסרות לתהליך המפגיש את נפשו של המטפל עם מקומות עוצמתיים ובלתי-נודעים בתוכו, תוך דיון במושגים: live an experience together"" (ויניקוט) , "Negative capability" (ביון, בעקבות קיטס) ועוד.
תאורטיקנים רלוונטיים: ויניקוט, באלינט, חאן, גרין, מלצר, קווינודוז, סימינגטון, אוגדן, גרוסמארק ואשל.
סמינרים קליניים שנתיים המתקיימים לאורך שלוש שנות הלימוד במסלול בין המדריכים: נעמי בר, עירית המאירי-ולדרסקי, אהוד וולפה, חנה וקשטיין, ענת טלרנט, יואל מילר, טסה צדוק, אלינה שלקס, אלונה תימור.
