מושג ה"אני" בהגות דקארט ובהגות היגל

מושג ה"אני" בהגות דקארט ובהגות היגל  ^{א ב ג}  

פרופ' צבי טאובר

א. הלימודים מיועדים לפסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים העוסקים בבריאות הנפש, שהנם בוגרי תכנית הכשרה בפסיכותרפיה באוריינטציה פסיכואנליטית, בהיקף ובתכנים המקבילים לאילו של התכנית הבסיסית התלת שנתית  באוניברסיטת תל אביב או שהנם בכירים בתחום, 7 שנות ניסיון לפחות, לאחר סיום ההתמחות.

ב. הלימודים יתאפשרו למטפלים (MA) ממקצועות טיפוליים נוספים, שהנם בוגרי תכנית הכשרה בפסיכותרפיה באוריינטציה פסיכואנליטית, בהיקף ובתכנים המקבילים לאילו של התכנית הבסיסית התלת שנתית באוניברסיטת תל אביב, ושעוסקים בתחום הטיפולי.

ג. הלימודים מיועדים גם לבוגרי תכניות הלימוד בגישות פסיכודינמיות בעבודה עם מבוגרים/ילדים ונוער בתכנית לפסיכותרפיה, אוניברסיטת תל אביב.

"וכשהכרתי שאמת זו 'אני חושב, ובכן אני קיים [cogito ergo sum]' היא מוצקה וודאית כל כך עד שההנחות המשונות ביותר של הספקנים לא יזעזעוה, באתי לידי מסקנה שאני יכול לקבלה בלא היסוס כעיקרון הראשון של הפילוסופיה שביקשתי" (רֵנֶה דקארט, מאמר על המתודה).

"התודעה-העצמית היא כשלעצמה ובשביל-עצמה בהיוֹתה ובאמצעות היוֹתה כשלעצמה ובשביל-עצמה בשביל [תודעה-עצמית] אחרת; כלומר [התודעה-העצמית קיימת באורח ממשי] רק בהיוֹתה [תודעה-עצמית] מוכרת [ככזאת]" (גיאורג וילהלם פרידריך היגל, פנומנולוגיה של הרוח).

מטרת הקורס: הכרת תפישות היסוד של מושג ה"אני" בפילוסופיה החדשה (the Modern Philosophy) והתובנות הכרוכות בו;

תובנת-היסוד של הקורס ונושאיו העיקריים: ההבחנה הברורה ביותר בין תורות המטפיזיקה של "הפילוסופיה החדשה", במאות  ה-18-17, לבין אלו של המאה ה-19 מתמקדת בשוני שבתפישת מקור התוקף של ממשות התופעות בעולם, ובכללן, בראש ובראשונה, מקור התוקף של הסובייקט האנושי, של ה"אני". הראשונות, עד לקאנט, ביקשו לעגן את תוקף הממשות של התופעות בהוויה האלוהית המוחלטת ("אלוהי הפילוסופים" בלשונו הביקורתית של בליז פסקל) – בין שהיא טרנסצנדנטית (דקארט, לייבניץ ואחרים), ובין שהיא זהה לַעולם (כבמקרה של שפינוזה), בין שהיא מוכחת באורח רציונאלי (דקארט, שפינוזה, לייבניץ...) ובין שהיא "רק" מונחת (קאנט) – דהיינו באמצעות עקרונות התיאולוגיה, אף כי בניסוח שביקש להיות רציונאלי, לא-דוגמטי. ואילו הפילוסופיות של המאה ה-19, בראש ובראשונה זו של היגל, תופשות את תיקוף הממשות בעולם – ובמיוחד תיקוף הממשות של הסובייקט האנושי – כתוצר של תהליך חברתי, בין האדם לזולתו. את מקום התאולוגיה בתולדות "הפילוסופיה החדשה" תפסה האנתרופולוגיה (במובן כללי).

בין הנושאים שיידונו בקורס: המושגים "אני", "סובייקט", "אישיות", "אינדיווידואל כללי", "אינדיווידואל מיוחד"; ה"אני" כאינטואיציה; קביעת ה"אני" כתודעה-עצמית; הערעור על ה"אני" (ספקנות עיונית, יריבות חברתית) ותיקופו; הוכחות רציונאליות לקיום האל והפרכתן; ה"אני" כגוף וכנפש (לרבות הבעיה הפסיכו-פיזית); ה"אני" כמצב קבוע (כעצם) וכתהליך; ה"אני" והזולת: התייחסות חד-צדדית ויחסים הדדיים, הכרה, אי-הכרה והמאבק על ההכרה, יחסים דיפרנציאליים ויחסים שוויוניים; "אני" יחיד ו"אני" קולקטיבי למיניהו (משפחה, קהילה, עם, מעמד...); עצמאות ה"אני" ותלותו, ועוד.

קורס סמסטריאלי, סמסטר ב', ימי ג' בין השעות 16:00-18:00.