סדנאות קיץ

בקורס זה נעיין ביחס שבין חשיבתו וגישתו האנליטית של פרויד לבין חשיבתה וגישתה של קליין. נבחן את מגבלות התיאורים המקובלים של יחס זה—הן אלו שממעיטים בהבדלים והן אלו שמדגישים אותם. נראה, על ידי בחינה מחודשת של מספר יסודות של חשיבתו האנליטית של פרויד, כיצד ניתן לראות את קליין לא רק כמי שגישתה מתבססת על חשיבה זו, אלא כמי שמאפשרת לנו מפגש ישיר ומשמעותי עם הייחודי והחדשני שבה. יחד עם זאת, נשים לב להבדלים בין פרויד לקליין ולשיח שלמעשה מתהווה בין השניים, וננסה לעמוד על משמעויותיהם והשלכותיהם לסיטואציה הטיפולית.

"אמא חושבת - משמע אני קיים" היא לא רק פרפרזה בנוסח דקארט-ויניקוט, אלא תמצית הרעיון שאנחנו מוצאים את התודעה(mind)  שלנו בתודעה של זולתנו. זוהי מהות העמדה הטיפולית המודגשת בגישת טיפול מבוסס מנטליזציה, אותו פיתחו פונגי, בייטמן ואחרים. המושג מנטליזציה, מתייחס ליכולת שמתפתחת בסביבה של התקשרות בטוחה ומאפשרת יצירת משמעות סימבולית למצבים מנטאליים וליכולת לחשוב על מחשבות, רגשות, עמדות ואמונות.
רעיונות מודל המנטליזציה נטועים עמוק בחשיבה הפסיכואנליטית. גישה זו אינה מציעה חידוש, אלא הבנה שיטתית ורעננה של משמעות העיסוק ביכולת אנושית בסיסית זו, ודרכי הגברתה כאשר היא  נחלשת.
בסדנה נעקוב תחילה אחר השפעת חשיבתם של ביון, ויניקוט ואחרים על התגבשות התיאוריה והמודל הטיפולי. בהמשך, נתמקד בתרומת מודל טיפולי זה להעשרת עמדת המטפל, כנקודה ארכימדית.  נראה כיצד שכלול העיסוק במנטליזציה שלנו כמטפלים, הלכה למעשה, משמש כמורה דרך להתמודדות עם מצבים טיפוליים טעונים רגשית ומאתגרים במיוחד, וכמנחה לשימוש בשיתוף המטופל בחשיפת תודעתנו ובפירושי ההעברה, כמרכיבים טרנספורמטיביים.

הלא מודע הפרוידיאני הוא מושג שגור ומרכזי בחשיבה הפסיכואנליטית, ויחד עם זאת הינו מושג חמקמק. פרויד מעיד כי אנו מתחקים אחריו דרך החלום, הסימפטום, פליטות הפה, הבדיחה וההומור. וכמו גם באגדות ילדים.
בסדנה נעקוב אחר חשיבתו של פרויד על הלא מודע מנקודת מבט תיאורית, דינמית ואקונומית. נתמקד במנגנון ההדחקה המייצג את אי היכולת להיזכר ואי היכולת לשכוח. נתייחס לחומרים הנפשיים המאוחסנים בלא מודע כמו המיניות הילדית. נלמד את שפת הלא מודע: שפה שבה אין התייחסות לזמן, למקום, לסוף ולשלילה. שפה של תהליכים ראשוניים.
חלקה השני של הסדנה יוקדש לתרומתה המיוחדת של קליין אודות הפנטזייה הלא מודעת.
נקדיש מקום להקשבה ללא מודע דרך דוגמאות מתוך החומר הקליני שיביאו המשתתפים.

הסדנא תעסוק במשמעות של אנאקטמנט - הן של המטפל והן של המטופל - במרחב האינטרסובייקטיבי הקיים במפגש הטיפולי. בקצרה ניתן לומר שאנאקטמנט הינה איזושהי פעולה/מעשה/התנהגות/התערבות החורגת/שונה מההתנהגות הרגילה של המטפל (או המטופל). נדבר על "המארג" של ההעברה וההעברה נגדית שיש בו השלכות (הזדהות השלכתית) הדדיות בין מטפל למטופל שמתוכו מגיח האנאקטמנט. נחקור את הנושא מתוך המפגש בין הגישה ההתיחסותית והגישה הקליניאנית-ביוניאנית.
נשלב בסדנא דיונים בחומרים תיאורטיים שהבסיס להם יהיו שני מאמרים שנקרא לקראת הסדנא וכן דיון בחומרים מתוך הקליניקה.

הסדנא תבחן את האפשרות להחיל הבנה רב-מימדית (המשלבת מימדים של מרחב, תוכן וסדר) של העולם הנפשי. במהלך הסדנא, נפרוס את מונחי המרחב, התוכן והסדר, ונמקם את הגישות השונות בפסיכואנליזה הקלאסית והעכשווית במונחים אלו. לאחר מכן, נדון במערכת היחסים הטרי-אלקטית שבין מימדים אלו, מערכת יחסים שיש בה יצירה ושימור הדדיים.
עם השלמת החלק המבואי, נעבור לבחון את  ישימות ההבנה הרב-מימדית של הנפש. לצורך כך, כל סטודנט ינתח, תוך שימוש באנליזת מרחב-תוכן-סדר, שעת טיפול המובאת על ידי משתתף אחר בסדנא. ביום השני לסדנא נחקור את משמעות ממצאי הניתוח: כיצד ניתן ללמוד על המשגותיו הקליניות, התיאורטיות והטכניות של המטפל? האם הם מרמזים על האפשרות לשכלל את  המהלך הטיפולי? להגביר את החופש שיש למטפל לנוע בין המימדים השונים? וכו'.
ההשתתפות בסדנא דורשת הגשת וורבטים מפורט כשבוע לפני תחילת הסדנא. בסדנא עצמה יידרשו המשתתפים לראיה ביקורתית, ולשיח עמיתים חופשי ופתוח.

בסדנא נעסוק בתאוריה של הטכניקה בעבודתנו עם המטופלים הקשים:
המטופלים החסוכים שמביאים לטיפול את נפשם השבורה והמחוררת, אלו ש "עוד לא נולדו" והם מתהווים בהדבקות נצמדת בלתי מובחנת לכל משטח כדי להיות, אלו שמתנתקים ומתכמסים בתוך תחושתיות עצמית מרוקנת ומצמיתה, אלו שמוצפים ונשאבים עד טביעה בתוך ריגושים אקסטטים, אלו שחשים נחדרים, מותקפים  ונגזלים מול מרווחים. במטופלים מאד פגועים אלה, המילים אינן נוגעות והן מאבדות
את הפונקציה המכילה והקומוניקטיבית ואילו השתיקות מלאות בחרדות פרנואידיות מחניקות או בהתקשחות אילמת הקרובה למוות נפשי.
המטופלים הקשים שלנו מאתגרים את השימוש בשפה כאחד מהכלים העיקריים בטיפול הן בשיח בין מטפל ומטופל והן בדיבור הפנימי של המטפל עם עצמו . נלך מעבר לגישות התאורטיות השונות על מנת להרחיב את השפה והדקדוק שלנו למצבים של טרום התהוות  ואולי אפילו טרם נרקיסיזם, לשים במילים את מה שמתרחש טרם היות מילים ולאפשר יצירת מרחב פנימי.
נעזר בקריאה של: אוגדן, אייגן, אלוורז, אנזייה, בוטלה, גרין, ויניקוט, מלצר, פרו.