סדנאות בחירה - מצבים מנטאליים ראשוניים

״בין השתן לצואה, נולדים אנחנו״ מצטט פרויד את אב הכנסייה בקטע מתוך אנליזה של היסטריה. ההבנייה של פתחי גוף מובחנים הינה שלב התפתחותי מוקדם ומשמעותי בתפיסת הגוף ובתפיסת הסובייקט כמובחן מהעולם החיצוני. בסדנה נסקור את ההבניות הפסיכודינמיות (והנוירולוגיות) של פנים-חוץ עם התמקדות באזורי המעבר ובפתחי הגוף. הסדנה תתבסס על שיבושים שמתחוללים בהבניות אלו במצבי סומטיזציה בכלל והיסטריה – קונברסיה בפרט: נבחן את קונצפט ״הרחם הנודד״ כמטפורה של דיסרגולציה של ייצוגי הגוף; את ״תיאורית הקלואקה״ של הילדות המוקדמת כפי שמוצעת על ידי פרויד ב״שלוש מסות על התיאוריה של המיניות״ וביטוייה הקליניים במבוגרים; נדון בתנועה בין הגניטליה לבין הפה והגרון כפי שמודגמת במקרה של דורה ובמקרים עכשוויים ונבחן מצבים של תנועה בין פנים לחוץ והתכנסות לתוך הגוף הכואב כפי שמוצע על ידי פרויד ב״הצגת הנרקיסיזם״ (״במערתה הצרה של השן הטוחנת / שם בלבד הנפש שוכנת״.  

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי חמישי ה- 13/02/2025 וה- 20/02/2025

בין השעות 15:00-19:00.

"הביולוגיה היא באמת ובתמים ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ... ואין לנחש מה הן התשובות שתביא לנו בעוד כמה עשרות שנים לשאלות שהצגנו בפניה. הן יכולות להיות כאלה שיהרסו לחלוטין את המבנה המלאכותי של ההנחות שלנו." (פרויד ב"מעבר לעקרון העונג"; 1920). במסגרת הסדנה ברצוני להציג, להמשיך ולחקור את "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" אליה התייחס פרויד – כלומר להרחיב את הידוע לנו על תהליכים ביולוגיים מרכזיים שמהווים/יוצרים את התבנית שבתוכה, גם לפי קליין, ויניקוט, ביון ואנזייה, משתכנת ומתפתחת הנפש. בתוך המפגש הפסיכואנליטי, יצירת מגע עם תהליכים אלו הינה דרך הפנטסיה הלא מודעת העומדת בבסיס כל תהליך נפשי ומהווה ייצוג מנטלי של פרוטו-חוויות ביולוגיות תאיות ו/או חוויות פיזיות גופניות. בשנים האחרונות, עם העמקת החשיבה הפסיכואנליטית בנוגע לחרדות ראשוניות מחד וההתקדמות המדעית טכנולוגית מאידך, מתאפשר לנו להביט לעומקם של התהליכים המרכזיים הביולוגים והנפשיים וביחסי הגומלין ביניהם, מרגע ההתעברות וההיריון עד הלידה ולאחריה, המושפעים מהמבנה ומשפיעים עליו.

בעזרת דוגמאות קליניות וספרות מחקרית עדכנית נבחן היבטים של התהליכים הביולוגים המשפיעים על הפנטסיה הלא מודעת והחרדה הנלווית לה דוגמת התקפה והגנה; הרס ובניה; תנועה וקיפאון; אטימות, חדירות ורצפטיביות; ערבוב, פיצול ואינטגרציה, המתרחשים בתוך התאים ובאינטראקציה שלהם עם הסביבה ובהתאמה בתוך הנפש ובאינטראקציה שלה עם הסביבה. בנוסף נראה כיצד הבנתם יכולה לאפשר הכלה, חשיבה ופירוש טובים יותר של תהליכים ראשוניים בתוך יחסי ההעברה בטיפול, וחידוד המובחנות התיאורטית, הקלינית והטכנית בין אנליזה של סימפטום ותוכן לאנליזה של מבנה.

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי חמישי ה- 13/02/2025 וה- 20/02/2025

בין השעות 15:00-19:00.

טיפול מפגיש אותנו ביתר שאת עם הקושי להיות מטופל. למה קשה כל כך להיות מטופל? מדוע קשה לנו לפגוש את עצמנו, לדעת את נפשנו, על  מגבלותינו, נזקקותנו ופגיעותנו?

״…נדמה היה כי התנהגותם הנרקיסיסטית (של הנוירוטיים) הציבה את אחד הגבולות לאפשרות ההשפעה עליהם״, אומר פרויד ב׳הצגת הנרקיסיזם׳ ב- 1914. הנרקיסיזם של הנוירוטיים, כלומר של כולנו, מציב מחסום, בונה שריון מפני ההשפעה של האחר, לרבות ההשפעה של האנליטיקאי/אנליזה ומהווה את אחד הכוחות העקשניים ביותר שמנהלים מאבק בטיפול.

נוכחותו של הנרקיסיזם בתרבות העכשווית דומיננטית ובזיקה ישירה גם בקליניקה. בסדנה נחקור את הקושי להיות מטופל דרך הפריזמה של הנרקיסיזם. נכיר את אופן פעולתו של הנרקיסיזם בנפש, את מאפייניו והקשיים שהוא מציב באפשרות של האדם להיות מטופל ובאפשרות שלו לפגוש את עצמו והלא מודע שלו. נבחן מה מושך בנרקיסיזם, מה מפתה, מפני מה הוא מגן ומה המחירים הכרוכים בהיענות לו. 

כמו כן, נתייחס לנרקיסיזם ואופני פעולתו גם בהקשר לטלטלות העת הזו, הכאן ועכשיו של חיינו.

נקרא בכתביהם של פרויד, קוהוט, שטיינר ואנדרה גרין.  

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי חמישי ה- 27/02/2025 וה- 06/03/2025

בין השעות 15:00-19:00.

"הסובייקט אומר לאובייקט: 'הרסתי אותך', והאובייקט נמצא שם כדי לקלוט את המסר. מכאן ואילך הסובייקט אומר: 'שלום אובייקט!' 'הרסתי אותך,' 'אני אוהב אותך'". שורות מפורסמות ומעוררות השראה אלה, הלקוחות ממאמרו המכונן של ויניקוט: "השימוש באובייקט והתייחסות באמצעות הזדהויות", מסמנות שאלות חשובות מעין כמותן, התפתחותית וטיפולית, אותן מציב ויניקוט אולי בפעם הראשונה בתולדות הפסיכואנליזה: כיצד מכיר האדם את זולתו באמת, את מה ומי שהוא, ולא רק את האופן שבו האדם עצמו חווה ותופש אותו ("כצרור של השלכות", כלשונו של ויניקוט); כיצד נוצרת הכרה שכזו? מה המהלך שמאפשר אותה? ומה המשמעות שלה עבור הסובייקט עצמו, עבור האופן שבו הוא חווה את עצמו ויכול לחיות בעולם? שאלות אלה ונוספות, הידועות בפילוסופיה כ'בעיית האחרוּת', שימשו בהמשך כמצע להתפתחותה של הפסיכואנליזה ההתייחסותית, בכלל, ושל זו של ג'סיקה בנג'מין, בפרט. במרכזה של גישתה של בנג'מין עומד מושג ההכרה ההדדית, מושג שלא בלבד שהוא תורם לתיאוריה הפסיכואנליטית תרומה מכרעת, אלא שיש בו תרומה קלינית פורצת דרך, במיוחד בהתמודדות עם מצבי תקיעות, אימה וקפיאה בטיפול.

בסדנה נדון במאמרו של ויניקוט ובמושגי המפתח שבו: התייחסות אובייקט, שימוש באובייקט, הרס והישרדות, ומשם נעבור לתיאוריה של בנג'מין ולתרומותיה המכריעות. בהמשך, על-מנת לבסס את ההכרות עם המושגים שנפגוש ובעיקר על-מנת 'לצלול' למשמעויותיהם הקליניות, נקרא יחד, קריאה צמודה, במאמרה של ג'ודי דייויס: Whose Bad Object Are We Anyway: Repetition and our Elusive Love Affair with Evil (2004).   

חומר קריאה:

ויניקוט, ד.וו. (1971): השימוש באובייקט והתייחסות באמצעות הזדהויות. בתוך: משחק ומציאות. תל אביב, עם עובד, 1995, ע"מ: 113-106.

בנג'מין, ג'. (1990): הכרה והרס" מתווה של אינטרסובייקטיביות. בתוך: מיטשל, ס וארון, ל. (עורכים): פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת. תל אביב, תועלת ספרים, 2013, ע"מ: 261-228.

Davies, J.M (2004): Whose Bad Object Are We Anyway: Repetition and our Elusive Love Affair with Evil. Psychoanalytic Dialogues, 14: 711-732.

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי חמישי ה- 27/02/2025 וה- 06/03/2025

בין השעות 15:00-19:00.