קורסים - הגישה ההתייחסותית - שנה א'
תכנית הלימודים עבור המחזור שמתחיל את לימודיו בשנה"ל 2026/27
שנה א' - שנה"ל תשפ"ז 2026/2027
מטרת הקורס היא להכיר את מושגי היסוד והיישומים הקליניים של הגישה ההתייחסותית.
בקורס נתחקה אחר הופעתה וצמיחתה של הגישה ההתייחסותית בשדה הפסיכואנליטי ונערוך הכרות עם מקורות ההשראה שלה, הן מתוך הפסיכואנליזה והן מחוצה לה כתאוריה בקורתית פוסט מודרנית.
בתוך כך נתייחס למעבר מחשיבה על "פסיכותרפיה של אדם אחד" ל"פסיכותרפיה של שני אנשים" ןלמרכזיותה של הטראומה בהתפתחות הנפשית. נבדוק כיצד התפתחות העמדה הזו הובילה לאתגור וקריאה מחודשת של מושגי יסוד פסיכואנליטים תאורטים וטכנים כאחד כגון הפירוש, עמדת המטפלת ומה היא העברה. בתוך כך יוצגו רעיונות מרכזים מביניהם "פסיכולוגיה של שני אנשים", השדה האינטרסוביקטיבי, הדדיות וסימטריה, פרשנות כהבניה הדדית, הכרה והכרה הדדית, הלא מודע ההתייחסותי , חשיפה עצמית של המטפלת ועוד. בנוסף, נתבונן בתפקיד שיש לדיסוציאציה ולאנקטמנט בפענוח האזורים הלא מנוסחים של הנפש.
בקורס נקרא מכתביהם של כותבים וכותבות מרכזים בגישה כגון לו ארון, סטיב מיטשל, גסיקה בנגמין, ארווין הופמן, גודי דיויס ואחרים.
שנדור פרנצי זכה לשלל כינויים בזכות תרומתו המשמעותית לפיתוח הטיפול הפסיכואנליטי, ביניהם: התינוק המלומד, האימא של הפסיכואנליזה, הקול האחר ועוד. חשיבתו הקלינית של פרנצי הניחה את המסד לכיוונים קליניים מרכזיים עכשוויים, ביניהם גישת יחסי האובייקט והזרם ההתייחסותי. הדינמיקה של הילד ההורי ודינמיקות נוספת, אשר פרנצי היה הראשון לתארן, מהדהדות ברעיונות התייחסותיים כגון: העברה נגדית, הדדיות לעומת סימטריה, בלבול שפות, טראומה ודיסוציאציה, עצמיים מרובים ועוד. בקורס נתעמק בכתביו הבולטים של פרנצי, ביסוד האוטוביוגרפי שבהם ובהשפעתם הישירה והעקיפה על הפסיכואנליזה ההתייחסותית מתחילתה ועד ימינו. הקורס ישלב קריאה עם דיון בדוגמאות מן הקליניקה.
בקורס נכיר כותבים התייחסותיים העושים שימוש בוויניקוט. דרך הטקסטים האלו ניגע במספר מרכיבים מתוך מחשבתו המופיעים בכתיבה ההתייחסותית. נשאל איך הכותבים ההתייחסותיים מציגים את וויניקוט ואיך הם מפתחים את רעיונותיו, מה הם מאמצים מתוך הגותו ועם מה הם מתווכחים. נבחין בהשפעה של התרבות האמריקאית על ושיבתו של סאליבן על ההבנה ההתייחסותית את וויניקוט. ההוגים ההתייחסותיים המשיכו את מחשבתו של ויניקוט לגבי חשיבותו של האחר בכינון הנפש, מקומה של המציאות כמקור לסיפוק והנאה, תפיסת התוקפנות ככוח חיים ואת חשיבות ההתאמה המרבית של האם/אנליטיקאית לתינוק/המטופלת. הם פיתחו את הרעיון על תרומת נוכחות האחר/האם כסובייקט נפרד, בעל מרכז הוויה משל עצמו. בניגוד לקריאות ויניקוטיאניות המדגישות את מרכיב ה-relating בהתפתחות, ההוגים ההתייחסותיים מדגישים את שלב ההרס וההישרדות. בכך הם נעזרים במושג "שימוש" במשמעות שוויניקוט העניק לו – היכולת לקבל מאחר נפרד ולהכיר באחרותו.
נקרא מתוך וויניקוט, מיטשל, בנג'מין, גנט, ברומברג, פייזר וסלוכובר.
בקורס נתחקה אחר משנתו של סטיבן מיטשל, ממייסדי הזרם ההתייחסותי בפסיכואנליזה ודמות רבת השפעה בהתהוותו. מיטשל היה איש חזון, וגישתו הפתוחה והחקרנית הנהיגה דיאלוג פורה בדור המייסדים ואת צמיחתה האמיצה של מסורת חדשה. נכיר את משנתו התיאורטית ואת חידושיו לגבי העבודה הקלינית והיחסים הטיפוליים, כפי שהתפתחו החל מספריו המוקדמים ועד מותו בטרם עת. נלמד כיצד מושגי מפתח בחשיבה ובטכניקה הפסיכואנליטית נפתחו להתבוננות מחודשת דרך עדשתו של מיטשל, ונקרא מכתביו אודות אוטונומיה והשפעה, אותנטיות, עצמי מרובה ועצמי המשכי, משא ומתן בינאישי ועוד.
קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.
