סדנאות בחירה - מצבים מנטאליים ראשוניים

קבלת האר"י שנכתבה במאה השש עשרה והתיאוריה של ביון דנות בכמה מושגים מרכזיים דומים אך מפרספקטיבה שונה, האונטולוגית והאפיסטמולוגית (בהתאמה). המושגים אינם חופפים,

עבודת השלילי, כפי שכותב וחושב אותה אנדרה גרין, היא מהתרומות החשובות ביותר לפסיכואנליזה העכשווית. זוהי דיאלקטיקה עדינה, בין נוכח לנעדר, בין ישנו לאיננו, בין ריק לבין חסר.   הנחת יסוד זו, מתבטאת היטב באופן בו ניסח אנדרה גרין (Green, 1990) את התפתחות הנפש:

“The psyche is the relation between two bodies, one of which is absent”.

גרין מעמיק ומעדכן את נקודת המבט של פרויד, ומגדיר את דחף המוות במונחי עבודת פרימה, ניתוק, דה קתקסיס והפרדה של ייצוגים ושל אובייקטים ליבידינליים. כל אלה הם בסיס התיאוריה של המבנה הממסגר. עבור גרין זהו מבנה מכיל שמאפשר הפרדה מהיחידה הממוזגת אוביקט-תינוק.

עבודת השלילי, איננה נגד החיים, אלא נגד הכאב הכרוך בהם. באופן פרדוקסלי, כאשר היא נעשית כתהליך שאיננו הרסני, היא מאפשרת דווקא בריאה וייצוג של מה שאיננו וחסר. בסדנא, נעסוק באופן בו עבודת השלילי בצידה הפתולוגי מרוקנת ומשאירה את הנפש ללא תוכן, כמו ריק שאינו יודע לייצג את גבולותיו ואת מה שחסר בו. בצידה החיובי, עבודת השלילי באמצעות הלוצינציה שלילית, מאפשרת כמו יצירת מסך לבן, עליו מונחים ייצוגים שונים, ואלה זוכים לשם, למסגור ולהכלה. 

נתבונן במורכבות של עבודת השלילי, בהלוצינציה שלילית, במבנה ממסגר, ובאורגניות של עבודת השלילי, לבין באפשרות להשתמש בתהליכים אלה לצמיחה וגדילה לעומת ריקון ופרימה.

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי חמישי ה-6/02/2020 וה-13/02/2020,

בין השעות 15:00-19:00.

בספרו  "The  Apprehension  of  Beauty" (1988 ), מלצר  מכליל את האסתטיקה כמושג חשוב בתוך הפסיכואנליזה, עקב השלכותיו להבנת התפתחות הילד.

המונח "קונפליקט  אסתטי" מאחד משמעות פילוסופית ומשמעות פסיכולוגית: אסתטיקה היא התחום בפילוסופיה המתייחס ליופי ולאמנות. קונפליקט  (במובן בו מלצר  מתייחס למילה) הוא "המאבק בתוך  האינדבידואל  בין רגישויות  אסתטיות  לבין  כוחות צרות  האופק (philistinism), הפוריטניות, הציניות והפרברסיה." לפי  מלצר,  מתחילת החיים התינוק מוצא את עצמו בחוויה רגשית עזה  מול  האימפקט  של יופייה החיצוני של האם המושך את התינוק  באיכויותיו  האסתטיות ומעורר תגובה תשוקתית מורכבת:  התינוק ניצב בתוככי קונפליקט בין ההיבט החיצוני הזה, שאותו הוא קולט באמצעות חושיו, לבין האניגמטיות והמסתורין  הפנימיים של  איכויות  האובייקט שהוא אינו מסוגל להבין, ושאותו הוא צריך לבנות באמצעות דמיונו  היצירתי.  כך נוצר דימוי של מרחב בתוך האם ממנו נובעים לא רק יופי והנאה אלא גם תחושות של אי-בהירות וכאב  נפשי.

מצב זה, או  הקונפליקט  האסתטי,  ייעשה נסבל יותר במידה ונוסף  אליו מצב דומה של הדדיות מצד האם, המפתח קשר אהבה בין שניהם, קשר המקל על בניית האובייקט האמהי  באמצעות הדמיון  היוצר. לעומת זאת,   אם   לא  מתאפשר  להכיל  את  הקושי והכאב הנפשי  הכרוכים  בקונפליקט זה, אחת התוצאות  העלולות להתרחש  היא  ניסיון  לגלות את פנימיותה של האם  על ידי    "ידיעת  הכל" omniscience))  או   חדירה פולשנית   (מה שיוביל  את מלצר  לכתיבת ספרו  האחרון על הקלאוסטרום).

נקרא יחד  מספר פרקים  מתוך ספרו של מלצר:

מקומו של  הקונפליקט האסתטי  בהתפתחות,  על   "aesthetic  reciprocity", על תפקיד  האב  בהתפתחות  המוקדמת,   על מקומו של  הקונפליקט  בתהליך  הטיפולי,  על הנסיגה  מהקונפליקט  והrecovery-   שלו.

ניעזר  גם  בכותבים  כמו  Sanders Kenneth, Meg-Harris  Williams,  ונחשוב  על  הרלבנטיות  של  המושגים  לטיפולים  בקליניקה.

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי חמישי ה-20/02/2020 וה-27/02/2020,

בין השעות 15:00-19:00.

לעור, המשמש כמעטפת הגוף, חשיבות קריטית כמצע תקשורתי בין האם לתינוק בחודשי החיים הראשונים. התפתחות תקינה של העור הנפשי הכרחית לתיקוף גבולות הגוף והעצמי ולהתהוות תחושת מיכל פנימי לחיי הנפש. פגיעות מוקדמות הקשורות לנפרדות טראומטית, חרדות ראשוניות וכאב נפשי בלתי נסבל, נרשמות בנפש כדימויים ותחושות פנימיות של עור מחורר, קרוע ופצוע, ומעטפת הנפש הופכת ממעטפת רווחה למעטפת סבל.

בסדנא נתחקה אחרי "שפת העור" וננסה להראות כיצד משקעי הנפש וצלקותיה נחקקים על גבי העור הפיזי, ההופך למעין קנבס עליו רושמת ומציירת הנפש את פצעיה ומכאוביה. נתמקד בעיקר בהתנהגויות של פגיעה עצמית (self-mutilation) כגון חיתוך העור, צילוקו ופציעתו, ומניפולציות אחרות על העור הנוגעות לשינוי ועיצוב עצמי ((self-modification, כגון פירסינג, קעקועים מאסיביים, ניתוחים ועוד.

דרך דוגמאות קליניות נתייחס למשמעות אקטים של פגיעה עצמית וקעקוע בתוך התהליך הטיפולי ולאופן בו ניתן להתמירם ממשקעים טראומטיים החקוקים בעור ועל גבולות הגוף לייצוגים נפשיים של פגיעות מוקדמות.

התאורטיקנים בהם נתמקד יהיו אנזייה, ביק, מלצר, טסטין, בולאס וכותבים נוספים המתמקדים במשמעות הקלינית של קעקועים ופציעה עצמית בחדר הטיפולים. בנוסף לדוגמאות הקליניות, ההתייחסות לחומרים התיאורטיים תלווה גם בדוגמאות מתחום הקולנוע ("ברבור שחור") ואומנות גוף רדיקלית (מרינה אברמוביץ ואומני גוף נוספים).

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי חמישי ה-20/02/2020 וה-27/02/2020, בין השעות 15:00-19:00.

סדנה זו היא סדנת המשך לסדנה שהעברתי בשנה שעברה ועסקה באור והכלי בקבלת האר"י מול המכל והמוכל של ביון, אך ניתן להשתתף בה גם ללא ידע מוקדם.

בסדנה זו נעסוק בבחינת הדומה והשונה בין מושגי הזיווגים ונפילת הניצוצות לקליפות בקבלת האר"י לבין מושגי החיבור  (link)והתקפה על החיבור בתיאוריה של ביון.

 המושגים אינם חופפים, אבל דומים ברוחם או במונחים פסיכואנליטיים בstate of mind- שלהם.

על פי קבלת האר"י שנכתבה במאה ה-16, הרחמים והדינים הם  יסודותיו של עולם האצילות.  תחילה יצאו הדינים הקשים לבדם, והדבר גרם לקלקולן של שבע הספירות התחתונות, ולנפילת ניצוצות הקדושה לידי הקליפות. אחר נעשה הזיווג, שהוא מתקן ומברר את הדינים ומאפשר את חיבורם עם הרחמים. חיבור הרחמים עם הדינים מאפשר את תיקון האצילות וממשיך אל הנבראים שפע של חיות, ברכה וקדושה.

באמצע המאה העשרים החל וילפרד ביון להשתמש במושג "חיבור" או Link כמושג מרכזי בהבנת החשיבה האנושית. הוא פיתח את התיאוריה של מלאני קליין, שדיברה על חיבור לאובייקט, והתייחס לפונקציית החיבור בין אובייקטים. תיאוריית הלינקים שלו נהפכה לאחד מהאלמנטים החיוניים בפסיכואנליזה.

ביון דיבר על כך שמושגים נעשים במשך הזמן משומשים ורוויים. הוא ניסה למנוע את הפיכתם לרוויים ולאפשר את המשך החשיבה עליהם.

לדעתי, ראיית המושגים הפסיכואנליטיים שהפכו לשגורים דרך פריזמה קבלית יכולה לתרום לריענונם, לרפלקציה נוספת עליהם, על המטופלים שלנו ועלינו כמטפלים, ובעיקר כבני אדם.

במפגש הראשון נסקור בקצרה את המושגים חיבור-link והתקפה על החיבור, וכן ואת ההתפתחויות שחלו בחשיבה עליהם. ביתר הרחבה נעסוק בזיווגים הקבליים, ובנפילת הניצוצות לקליפות, תוך קריאה בכתביו של רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י.

במפגש השני נעסוק במפגש בין המושגים הקבליים והפסיכואנליטיים. נעלה נקודות מבט נוספות על מושגי החיבור וההתקפה על החיבור, ונפתח יישומים קליניים. המשתתפים מוזמנים להביא מקרים.

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי שישי ה-31/01/2020 וה-07/02/2020,

בין השעות 09:00-13:00

הסדנא פתוחה גם לתלמידי המסלולים האחרים.

מרחב הביניים, או המרחב הפוטנציאלי, הם מושגים שהפכו למרכזיים בחשיבה הפסיכואנליטית הודות להמשגה שהציע עבורם וויניקוט. במרחב זה מתאפשרים יחסים של הדדיות ובריאה הדדית בין מאפיינים שבמפות תיאורטיות אחרות נתפסים כמנוגדים. הפנים והחוץ, הקיים והנברא, האובייקטיבי והסובייקטיבי אינם מקיימים ביניהם יחסים של 'או-או' אלא נתפסים כרצף עמום של 'גם וגם'. בהגדרתו הויניקוטיאנית אפשרות קיומית זו נפתחת בפני הילד במהלך התפתחותו הודות לנכונותה האינטואיטיבית של האם לאפשר לו לחוש את האשליה המיטיבה כי הוא ברא את מה שכבר קיים. המרחב הפוטנציאלי, שתוצרו ההתפתחותי המובהק ביותר הוא חפץ המעבר, הוא הקרקע ממנה מתפתחת החוויה התרבותית בכללותה.

בסדנא  נבחן את המהלך הויניקוטיאני, כמה מהתפתחויותיו והרחבותיו אצל מספר הוגים נוספים. לאור ההנחה של ויניקוט בדבר הקשר בין מרחב הביניים למרחב התרבותי אציע ההתבוננות אנליטית וחוץ אנליטית בקשר בין מרחב הביניים לאסתטיקה וכן את ההרחבה האפשרית של הבנת היחסים בין הגופני והנפשי במסגרת ההתבוננות בגוף כמרחב ביניים.

סדנת בחירה בת שני מפגשים, בימי שישי ה-31/01/2020 וה-07/02/2020,בין השעות 09:00-13:00.