קורסי בחירה - סמסטר ב'

טיפולים פסיכותרפויטים רבים עם מטופלים ברמות ארגון שונות של האישיות, נקלעים למצבים של מבוי סתום בגלל מפגשים לא מותאמים של המטפל עם החלקים הפסיכוטים הגלויים והסמויים של האישיות.

מכאן לא מפליא  שתיאוריות פסיכואנליטיות רבות כמו אלה של מלני קליין, ביון, ויניקוט, בלינט, סירלס, רוזנפלד ועוד, צמחו ועוצבו בעיקר על רקע מפגשים פסיכותרפויטים עם החלקים הפסיכוטים של האישיות. מושגים כמו פיצול, השלכה, הזדהות השלכתית, התקפה על חיבורים, העברה פסיכוטית, סימביוזה אמביבלנטית וסימביוזה מיטיבה, עצמי אמיתי ומזויף, רגרסיה לתלות, רגרסיה שפירה וממאירה, ארגון  אישיות נרציסטי אומניפוטנטי, הינם חלק מהמושגים הטיפוליים שצמחו על רקע מפגשים אלה.

מה מאפיין ומיחד את המפגשים האלה בחדר הטיפולים? איזו עמדה טיפולית נדרשת מהמטפל על מנת שמפגש שכזה יממש את הפוטנציאל התרפויטי הקיים בו?  מה המקום של הטיפול התרופתי במפגשים אלו ובפסיכותרפיה בכלל?

נדון בשאלות אלו, וננסה לתת להם מענה דרך קריאה בכתבים והסתכלות על חומרים קליניים  של התלמידים הפוגשים בקליניקה שלהם מטופלים עם גרעינים פסיכוטים גלויים וסמויים.

כניסתה של הגישה התייחסותית לשיח האנליטי כרכה את  השאלה בדבר הגורמים הריפויים עבור המטופל בשאלה מה יכול המטפל להציע לו. המחשבה הרווחת בגישה זו הנה שהמטפל מציע למטופל את הטכניקה המתאימה למטופל על סמך הבנתו התאורטית והקלינית, אך בהרבה מובנים הוא מציע  למטופל את עצמו, על יכולותיו, רגישויותיו, הקונפליקטים בהם הוא נתון, משיכה שלו לתחומים אלה ואחרים. במילים אחרות ניתן לומר שהמטפל מציע למטופל את הסוביקטיביות שלו כשזו מושפעת מידע תאורטי וחשיבה קלינית.  
בקורס זה נתבונן בחשיבות המקום הרפויי של הסובייקטיביות של המטפל וזאת באמצעות מספר שאלות מרכזיות  הקשורות לתאוריה ולקליניקה של המעשה הטיפולי. נבחן את הקשר בין הסוביקטיביות של המטפל  להעברה והעברה נגדית; נעסוק בסוגית החשיפה העצמית של המטפל בתוך הטיפול –מהי חשיפה זו ומה משמעותה בתהליך הטיפולי;  נבחן את מושג ההפעלה-אנאקטמנט; את החשיבה על רגעים טרנספורמטיביים בטיפול  וכן את השאלה  בדבר הצורך של המטפל להשתנות כחלק מההתנהלות הטיפולית.
נקרא מכתביהם של בנג'מין , ארון, רניק, ברומברג וג'ודי מסלר דיויס.
המשתתפים יתבקשו להביא לשעורים דוגמאות מתוך טיפולים בהם הסובייקטיביות שלהם " מבצבצת" כדי שנוכל במשותף להתבונן בהם.

חקר הטראומה הנפשית מתאפיין באמנזיה אפיזודית. תקופות של מחקר נמרץ מתחלפות בתקופות של הכחשה ורצון שלא לדעת.
האמנזיה איננה תוצר של תהליכי שכחה או חוסר עניין. חקר הטראומה הנפשית גווע בגלל הידיעה של דברים שאין להעלותם על הדעת. הטראומה קשורה במציאות ובתגובה הסובייקטיבית של האדם למציאות זו.
מטרת הקורס: להקנות ידע בסיסי בהבנת מהות הטראומה הנפשית, אבחנה של צורות הטראומה השונות וטכניקות הטיפול המקובלות כיום.
התגובות הטראומטיות מתעוררות, כאשר אין כל תועלת בפעולה. האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ומתמידים בגוף, ברגש, בהכרה ובזיכרון. יתר על כן, הם עלולים לנתק זו מזו את הפונקציות האלה. לסימפטומים הטראומטיים יש נטייה להתנתק ממקורם ולחיות חיים משלהם. אנו מבדילים בין טראומה ממוקדת היוצרת PTSD ובין טראומה ממושכת (מורכבת). טראומה ממושכת אחראית להיווצרות הפרעות מגוונות ושונות כגון: הפרעות סומטיזציה, הפרעת אישיות רבת פנים, הפרעת אישיות גבולית והפרעות אישיות אחרות, הפרעות אכילה, הפרעות בשליטה ועוד. בנוסף להבנת מהות ההפרעות השונות, נעסוק בלימוד הטכניקות הטיפוליות השונות: Traumatic Reconstruction, זיהוי הטראומה הבסיסית ועיבודה. הטכניקות הללו מאפשרות להרחיב את טווח ההתערבות אל מעבר למטופלים הסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית בלבד. חשוב לרכוש מיומנות בטכניקות השחזור והחשיפה לטראומה בכדי למנוע רטראומטיזציה של המטופל המביאה להחמרה במצבו. הבנת מהות הטראומה הנפשית מאפשרת הבנה טובה יותר של הפסיכופתולוגיה בכלל ושל הפסיכופתולוגיה הפוסט טראומטית בפרט. רכישת מיומנות בטכניקות הטיפוליות הרלוונטיות מגדילה את הגמישות הטיפולית של המטפל ואת יכולתו להתמודד עם טווח רחב יותר של פסיכופתולוגיה.

מטרת הקורס היא להכיר כיצד תיאורטיקנים שונים מתארים ומסבירים חרדות בעלות אופי ראשוני וכיצד חרדות אלה מתבטאות בראשית החיים, במצבים קליניים שונים ובתוך חדר הטיפול. נדון בהיבט התיאורטי שהתפתח בנושא זה החל מקליין וממשיכיה ועד תיאוריות עכשוויות. בין היתר נקרא בכתביהם של קליין (על חרדת איון), ביק ומלצר (על העור המשני והזדהות דביקנית), טסטין (על הגרעין האוטיסטי והחרדות המאפיינות אותו) ויניקוט (על חרדות ההתפרקות), אנזייה (על מושג המעטפת הנפשית), גרוטשטיין (על מושג החור השחור), מיטרני (על חוויות שלא עברו מנטליזציה), אוגדן (על האופן האוטיסטי-מגעי), קוהוט (על חרדות דיסאינטגרציה של האני), סטולרו (על חרדת איון בהקשר אינטרסובייקטיבי).
הדיון התיאורטי ילווה בהעלאת דילמות טיפוליות הקשורות לנושא הקורס.