התערבות מוטורית בריפוי בעיסוק מפחיתה חרדה

במחקר הראשון נבדקה רמת החרדה אצל ילדים עם קשיים בשיווי משקל ואצל ילדים טיפוסיים בגיל 4-6 שנים. במחקר זה נמצא כי רמת החרדה של ילדים עם קשיים בשיווי משקל גבוהה יותר מאשר אצל קבוצת השווים. ממצא זה מצטרף למחקרים בעכברים ובמבוגרים בהם נמצא קשר בין שיווי משקל לחרדה.

במחקר השני, ניתנה לילדים עם קשיים בשיווי משקל התערבות של ריפוי בעיסוק בשיטת האינטגרציה הסנסורית. הילדים שיפרו באופן משמעותי את שיווי משקלם והחרדה ירדה לרמת הנורמה, זאת בהשוואה לקבוצת ביקורת שלא קיבלה כל התערבות אלא הייתה ברשימת המתנה לטיפול. למרות הירידה בחרדה לא ניתן היה להסיק מהמחקר כי אכן השיפור בשיווי המשקל הביא לממצא זה. חסרה הייתה קבוצת ביקורת שתקבל התערבות מסוג שונה.

אי לכך במחקר השלישי בדקנו ילדים עם קשיים בשיווי משקל, קשיים במוטוריקה עדינה וחרדה גבוהה מהממוצע. למחצית מהילדים ניתנה התערבות בריפוי בעיסוק לשם שיפור מיומנויות שיווי משקל על פי עקרונות שיטת האינטגרציה הסנסורית ולמחצית השנייה ניתנה התערבות בריפוי בעיסוק לשיפור המוטוריקה העדינה והעבודה הייתה ליד שולחן ולא במרחב. ממצאי המחקר הראו כי ההתערבות בריפוי בעיסוק לשיפור שיווי משקל וההתערבות לשיפור המוטוריקה עדינה היו יעילות והילדים אכן שיפרו את יכולותיהם המוטוריות. רמת החרדה ירדה באופן מובהק בשתי הקבוצות. ממצאי המחקר מצביעים על כך ויתכן כי הירידה בחרדה נבעה מעצם ההתערבות של ריפוי בעיסוק ולאו דווקא מהשיפור בשיווי משקל. ישנם מרכיבים משותפים להתערבות בריפוי בעיסוק, כמו הגדרה מחדש של הבעיה, מתן חווית הצלחה, עידוד ותמיכה, ויתכן וגורמים אלו הם שהביאו לירידה ברמת החרדה אצל הילדים.