קורסים - הגישה ההתייחסותית

בקורס נכיר כותבים התייחסותיים העושים שימוש בוויניקוט. דרך הטקסטים האלו ניגע במספר מרכיבים מתוך מחשבתו המופיעים בכתיבה ההתייחסותית. נשאל איך הכותבים ההתייחסותיים מציגים את וויניקוט ואיך הם מפתחים את רעיונותיו, מה הם מאמצים מתוך הגותו ועם מה הם מתווכחים. נבחין בהשפעה של התרבות האמריקאית על ושיבתו של סאליבן על ההבנה ההתייחסותית את וויניקוט.  ההוגים ההתייחסותיים המשיכו את מחשבתו של ויניקוט לגבי חשיבותו של האחר בכינון הנפש, מקומה של המציאות כמקור לסיפוק והנאה, תפיסת התוקפנות ככוח חיים ואת חשיבות ההתאמה המרבית של האם/אנליטיקאית לתינוק/המטופלת. הם פיתחו את הרעיון על תרומת נוכחות האחר/האם כסובייקט נפרד, בעל מרכז הוויה משל עצמו. בניגוד לקריאות ויניקוטיאניות המדגישות את מרכיב ה-relating בהתפתחות, ההוגים ההתייחסותיים מדגישים את שלב ההרס וההישרדות. בכך הם נעזרים במושג "שימוש" במשמעות שוויניקוט העניק לו – היכולת לקבל מאחר נפרד ולהכיר באחרותו.

נקרא מתוך וויניקוט, מיטשל, בנג'מין, גנט, ברומברג, פייזר וסלוכובר.

(סמסטר א')

מטרת הקורס היא להכיר את מושגי היסוד והיישומים הקליניים של הגישה ההתייחסותית.
הקורס יעסוק בשדה האינטרסובייקטיבי בין מטופל למטפל ובמרחב  ההשפעה ההדדית ביניהם. נכיר את הציר ההתפתחותי והתרומה של מחקרים התפתחותיים על הגישה ההתייחסותית. נעסוק ביכולת של המטפל להכיר בנוכחות ובהשפעה  של אישיותו על המטופל תוך שמירה על מערכת יחסים הדדית אך כזאת שאינה סימטרית כמו כן נעסוק בתפיסת הלא מודע בגישה ההתייחסותית ובתפקיד החשוב שיש לדיסוציאציה  ואנקטמנט בפיענוח האזורים הלא מנוסחים של הנפש. נלמד גם על השינויים שעברה הגישה ההתייחסותית מתחילת דרכה ועד היום. במהלך הקורס נקרא את כתביהם של סטיבן מיטשל, לו ארון, דניאל סטרן, ג'ודי מסלר-דיוויס, פיליפ ברומברג ואחרים.

(סמסטר א')

פרויד שאף לבסס את הפסיכואנליזה כמדע שנשען על אמת ריאליסטית. האמת הזו, כמו גם החיפוש אחריה, המשיגו עבורו את יעדו וליבתו של הקשר הטיפולי . כיום, בזרם ההתייחסותי, העצמיות מנוסחת כארגון רב-ממדי של מצבי עצמי (מיטשל ,1991), והאמת כבעלת יכולת לתקף כול מצב עצמי בעיתו (ברומברג, 2009). תפיסה זו משקפת את אמונת הזרם ההתייחסותי בשונות ופלורליזם, ומכונה לפעמים "פוסטמודרנית". הפער בין תפיסת האמת הפרוידיאנית האחת לתפיסת אמת גמישה מעין זו פותחת כר עשיר לחשיבה: האם האמת אחת או מרובה? האם יש טעם לכנותה 'אמת' כשהיא כה ארעית ומשתנה?  
בסדנה נתחקה אחר ניסוחי אמת שונים מעבר לאסכולות פסיכואנליטיות שונות, ונבחן כיצד נגזרים מתוכם יעדים וטכניקות שונות לטיפול, כמו גם יחסים שונים בין מטפל ומטופל. במקום לנסות להכריע בין אמיתות אלה, נבחן כיצד כל תיאוריה מאירה מרחב אמת ייחודי שפועל בנפש האנושית, וכיצד הסובייקטיביות בכללותה נוצרת מתוך קשרי הגומלין בין האמיתות השונות, על הקונפליקטים והצרימות ביניהן. בעידן של פייק ניוז ופוסט-אמת, ננסה לייחס משמעות למושג "אמת פסיכואנליטית" ולהמשיג, אתית ומתודולוגית, את ההבדל העקרוני בין "מות האמת" לבין "ריבוי אמיתות". במרחב זה נבחן מחדש את מושגי הדיסוציאציה, ההדחקה וחזרת המודחק.

סדנה מרוכזת בת שני מפגשים: ביום חמישי ה-21/01/2021 בין השעות 15:00-20:00

וביום שישי ה-22/01/2021 בין השעות 10:00-13:30

תומס אוגדן, אנליטיקאי תושב סן פרנסיסקו, יליד 1946, הוא אחד המחברים החדשניים והמשפיעים ביותר בדור הנוכחי של המקצוע, ממשיך דרכם של ויניקוט וביון, בצד השפעות נוספות. אחד האיפיונים של עבודתו היא התחדשות מתמדת. הדבר בא לידי ביטוי גם בקובץ האחרון של מאמריו המקצועיים, להשיב חיים שלא נחיו, אשר פורסם באנגלית ב-2016 ומופיע בעברית בעריכתי ב-2020 (בהוצאת עם עובד, בתרגומה של איריס רילוב).

בסדנה זו נתמקד בכמה טקסטים מתוך הספר ונדון במשמעותם ובהשלכותיהם לעבודתנו הטיפולית. הפורמט יהיה של דיון פתוח בין המשתתפים (אפתח בקצרה אך לא תהיה הרצאה), מה שהופך את הקריאה בחומר מראש לחיונית. הטקסטים הספציפיים יישלחו לנרשמים, אך מומלץ לרכוש את הספר.

סדנה בין מסלולית מרוכזת בחופשה בין הסמסטרים - הסדנה תתקיים ביום חמישי ה- 18/02/2021 בין השעות 16:00-20:00.

שנדור פרנצי זכה לשלל כינויים בזכות תרומתו המשמעותית לפיתוח הטיפול הפסיכואנליטי, ביניהם: התינוק המלומד, האימא של הפסיכואנליזה, הקול האחר ועוד. חשיבתו הקלינית של פרנצי הניחה את המסד לכיוונים קליניים מרכזיים עכשוויים, ביניהם גישת יחסי האובייקט והזרם ההתייחסותי.  הדינמיקה של הילד ההורי ודינמיקות נוספת, אשר פרנצי היה הראשון לתארן, מהדהדות ברעיונות התייחסותיים כגון: העברה נגדית, הדדיות לעומת סימטריה, בלבול שפות, טראומה ודיסוציאציה, עצמיים מרובים ועוד. בקורס נתעמק בכתביו הבולטים של פרנצי, ביסוד האוטוביוגרפי שבהם ובהשפעתם הישירה והעקיפה על הפסיכואנליזה ההתייחסותית מתחילתה ועד ימינו. הקורס ישלב קריאה עם דיון בדוגמאות מן הקליניקה.

(סמסטר ב')

בקורס נתחקה אחר משנתו של סטיבן מיטשל, ממייסדי הזרם ההתייחסותי בפסיכואנליזה ודמות רבת השפעה בהתהוותו. מיטשל היה איש חזון, וגישתו הפתוחה והחקרנית הנהיגה דיאלוג פורה בדור המייסדים ואת צמיחתה האמיצה של מסורת חדשה. נכיר את משנתו התיאורטית ואת חידושיו לגבי העבודה הקלינית והיחסים הטיפוליים, כפי שהתפתחו החל מספריו המוקדמים ועד מותו בטרם עת. נלמד כיצד מושגי מפתח בחשיבה ובטכניקה הפסיכואנליטית נפתחו להתבוננות מחודשת דרך עדשתו של מיטשל, ונקרא מכתביו אודות אוטונומיה והשפעה, אותנטיות,  עצמי מרובה ועצמי המשכי, משא ומתן בינאישי ועוד.

(סמסטר ב')

הסדנה תעסוק במנגנון החזרה הכפייתית כפי שהומשג לאורך השנים בתפישות הפסיכואנליטיות השונות. תיבחן הדרך שבה מושג זה מהווה בו זמנית מנגנון פתולוגי המשחזר שוב ושוב את הדינאמיקות הקשות ביותר של האדם, ומאידך, טומן בחובו גם סיכוי לשינוי. מנגנון זה, כפי שנראה בסדנה, הוא תוצאה ישירה של העובדה הנפשית הכואבת על-פיה, כאשר הנפש עוברת טראומה – כאירוע, כתהליך התפתחותי או אפילו מתוך מפגש עם פנטזיה בלתי-נסבלת -  נוצרים בה חלקים דיסוציאטיביים, שלא ניתן לגעת בהם, לחוות אותם. חלקים אלה, מחד, מודרים מנפש האדם, אך, מאידך, האדם מרגיש שהוא חייב לחזור אליהם על-מנת "לקחת אותם פנימה", כלשונו של עמנואל גנט, לאסוף אותם אל תוך נפשו, ובכך לרפא את הפגיעה והפצע המקורי. הם הופכים לרוח רפאים רודפת, חזרתית, המחכה לחזור לחיים אך לא מאפשרת חיים כלשהם. הסדנה תבחן את תרומתה של הגישה האינטרסובייקטבית/התייחסותית בפסיכואנליזה להתמודדות עם האתגר הטיפולי העצום שמנגנון זה מציב לפנינו. עקרונות היסוד של גישה זו הם התנועה הנפשית בין המטופל למטפל, בין עבר להווה, ובין ידוע ללא-ידוע. כך, גישה זו מציעה אפשרות לחזור אל אותם חלקים דיסוציאטיביים באופן אחר, שונה, מתוך תנועה ולא מתוך קפיאה, ביחד ולא בבדידות, ולכן, לא כהגעה חזרתית, אלא כהגעה מחודשת – The present moment of the past (בלשונו של אוגדן) או Authentically remembered past, (בלשונו של ברומברג). בעשותה כך, טמונה בגישה זו האפשרות לשחרר את המטופל מסיוט מתמשך ולחדש את יכולת הצמיחה וההתפתחות שלו.

(סדנה מרוכזת בחופשת הקיץ)

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.

שדה הטראומה מייצר עיוות במרחב הזמן ,המקום ,הקשר הבין אישי והמבנה התוך נפשי.

במהלך הקורס ננסה להבין את מהות החוויה הטראומטית וכיצד הטראומה משפיעה על המרחב הטיפולי.

מעצם מהותה הדיסוציאטיבית של הטראומה, נדרש המטפל להיכנס למרחב הטיפולי ולהפוך לחלק ממנו. המפגש האינטרסובייקטיבי מאפשר יצירה חדשה של משמעויות שאינן קיימות במטופל הטראומטי. היצירה החדשה ההדדית מאפשרת ארגון מחדש של מרחב הזמן ,המקום והקשר אנושי. כמובן שהמפגש חושף את המשתתפים בו לשחזור החוויה הטראומטית .נרצה ללמוד כיצד אנו יוצאים בסופו של דבר מהשחזור לדרך חדשה. בכדי לגעת בנושאים הללו ואחרים נקרא כתבים מאת פול ראסל, ברומברג, דייויס ופראולי, פרנסואה דבואן, ואחרים.

(סמסטר א')

בקורס זה נבחן את השינויים שעברו מושגים מרכזיים בטכניקה הטיפולית כחלק מפירוק ובחינה

מחודשת של משמעותם בתוך "פסיכולוגיה של שני אנשים". מושגים טכניים מרכזיים כמו ניטראליות, הימנעות, אנונימיות והכלה ייבחנו בדגש על השינויים שמושגים אלו עברו כתוצאה מהדיון ההתייחסותי. הסמינר יתבסס על עמדה השוואתית בין הגישה ההתיחסותית לגישות

אנליטיות אחרות ביחס לטכניקה הטיפולית. השוואה, שמטרתה להבין ולחדד כיצד חשיבה תיאורטית שונה ביחס לטיפול באה לידי ביטוי במצבים קליניים.

(סמסטר א')

בקורס זה נכיר את מושגיו של אוגדן העוסקים בחלימה כהדרכה והפיכתו של הגבול בין המציאות התוך נפשית למציאות הבינאישית  לחדיר יותר ויותר. נתייחס למושג הרוורי של ביון , לחשיבתו של ביון על חלימה ולדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש במושגים אלה כדי "להמציא" את עצמו ואת מטופליו מתוך מארג  החלימה המשותפת , ,הנרקמת במפגש הטיפולי.  נחשוב על החילחול ההדדי בין נפשותיהם של המטפל והמטופל  שמתוכה נולד השלישי האנליטי , שהינו יצירה   חדשה שונה ממה שמביא כל אחד מן השניים אל תוך המפגש ההתייחסותי.   נתבונן  בדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש  בעצמו וברוורי שלו ,ובדרך בה  מטפלים התייחסותיים משתמשים בעצמם ובאינטראקציה.

(סדנה מרוכזת בחופשה בין הסמסטרים)

המפגש בין השיח הפסיכואנליטי לתיאוריה ביקורתית בכלל, ובין החברתי לנפשי בפרט, רווי בנתקים, מתחים, סערות וחיות. בקורס נעקוב אחר ההתפתחויות, שהתרחשו בשיח הפסיכואנליטי בנוגע למין, מיניות ומגדר בעקבות הכניסה של תיאוריות פמיניסטיות, קוויריות, אנטי גזעניות ואחרות לשפה הפסיכואנליטית. החלק הראשון של הקורס מובנה סביב ציר היסטורי התפתחותי של השיח: החל מפרויד, דרך בנות זמנו (קרן הורנאי, קלרה תומפסון, ארנסט ג'ונס) המשך בהמשגות פסיכואנליטיות פמיניסטיות של שוני (גיליגן, צ'ודורוב, סיקסו, קריסטבה) ועד להמשגות פמיניסטיות התייחסותיות עכשוויות (בנג'מין, דימן, גולדנר, האריס, קורבט). בחלק השני של הקורס, נדון בהמשגות התיאורטיות דרך מוקדים כמו אלימות מינית, טראנסג'נדר, גבריות ואימהות. בתוך כך, נקדיש תשומת לב מיוחדת למשמעויות הקליניות של ההבנות החדשות ביחס לקשר בין החברתי לנפשי בהבניה של מין, מגדר ומיניות.

(סמסטר ב')

  

המפגש בין השיח הפסיכואנליטי לתיאוריה ביקורתית בכלל, ובין החברתי לנפשי בפרט, רווי בנתקים, מתחים, סערות וחיות. בקורס נעקוב אחר ההתפתחויות, שהתרחשו בשיח הפסיכואנליטי בנוגע למין, מיניות ומגדר בעקבות הכניסה של תיאוריות פמיניסטיות, קוויריות, אנטי גזעניות ואחרות לשפה הפסיכואנליטית. החלק הראשון של הקורס מובנה סביב ציר היסטורי התפתחותי של השיח: החל מפרויד, דרך בנות זמנו (קרן הורנאי, קלרה תומפסון, ארנסט ג'ונס) המשך בהמשגות פסיכואנליטיות פמיניסטיות של שוני (גיליגן, צ'ודורוב, סיקסו, קריסטבה) ועד להמשגות פמיניסטיות התייחסותיות עכשוויות (בנג'מין, דימן, גולדנר, האריס, קורבט). בחלק השני של הקורס, נדון בהמשגות התיאורטיות דרך מוקדים כמו אלימות מינית, טראנסג'נדר, גבריות ואימהות. בתוך כך, נקדיש תשומת לב מיוחדת למשמעויות הקליניות של ההבנות החדשות ביחס לקשר בין החברתי לנפשי בהבניה של מין, מגדר ומיניות. 

(סמסטר ב')

סדנה מרוכזת בחופשת הקיץ.

בקורס זה נכיר את מושגיו של אוגדן העוסקים בחלימה כהדרכה והפיכתו של הגבול בין המציאות התוך נפשית למציאות הבינאישית  לחדיר יותר ויותר. נתייחס למושג הרוורי של ביון , לחשיבתו של ביון על חלימה ולדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש במושגים אלה כדי "להמציא" את עצמו ואת מטופליו מתוך מארג  החלימה המשותפת , ,הנרקמת במפגש הטיפולי.  נחשוב על החילחול ההדדי בין נפשותיהם של המטפל והמטופל  שמתוכה נולד השלישי האנליטי , שהינו יצירה   חדשה שונה ממה שמביא כל אחד מן השניים אל תוך המפגש ההתייחסותי.   נתבונן  בדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש  בעצמו וברוורי שלו ,ובדרך בה  מטפלים התייחסותיים משתמשים בעצמם ובאינטראקציה.

(סדנה מרוכזת בחופשת הקיץ)

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.

ג'ודי דייוויס היא אחת הדמויות המרכזיות והמעניינות הפועלות בגישה ההתייחסותית כיום. בכתיבתה היא משלבת בין החשיבה של יחסי אובייקט והשפה הקלייניאנית לבין העמדה ההתייחסותית, ומציעה שילוב שהינו אחד המשמעותיים והחדשניים בחשיבה הפסיכואנליטית העדכנית.בעוד אנו רגילים לדון באובייקטים הרעים של המטופל, בהגנותיו, בדרמה האדיפלית שלו ועוד, דייוויס  דנה גם באלה של המטפלת. היא מישירה אליהם מבט באופן אמיץ ולא הגנתי ומתבוננת בדרך בה ההעברה וההעברה-הנגדית נשזרות זו בזו באינטראקציה ובשדה המשותף.

בסדנה נקרא במאמריה ונכיר את חשיבתה הקלינית והתאורטית. נעמיק בהבנת ההתבוננות שלה במושגים כגון: דיסוציאציה, ריבוי מצבי-עצמי, המארג של העברה והעברה-נגדית, ההורה הפוסט-אדיפלי  ועוד.  הלמידה תלווה בהתבוננות בדוגמאות שיביאו המשתתפים מעבודתם.

(סמסטר א')

מושג הטרנספורמציה בתהליך הטיפולי מהווה אתגר יסודי בחשיבה הפסיכואנליטית. טרנספורמציה במובן של התפתחות, צמיחה, שינוי, יצירתיות, מתן משמעות ונחמה. ביון פיתח את מושג הטרנספורמציה בK באמצעות הכלה ועיבוד של מרכיבי נפש גולמיים. בהמשך פיתח את מושג הטרנספורמציה בo  המכוונת ליסוד הטרנסנדנטי בשורשי החוויה האנושית.

תהליכים עמוקים אלו מתרחשים במפגש בין שני סובייקטים. סטיבן מיטשל היה הראשון שניסח זאת בבהירות: "המעורבות האינטרסוביקטיבית בין המטופל לאנליטיקאי היא האמצעי לחולל את שינוי האופי העמוק שאותה מאפשרת הפסיכואנליזה, וכנקודת משען לו".  

כמו שמכוונים את המבט האנליטי לכיוון K states of mind ו-O  , השיעור מציע לכוון את המבט ל R state of mind.  נחקור מהו המימד הטרנספורמטיבי בעצם המפגש האינטרסוביקטיבי ובההבניה ההדדית הא-סימטרית של השדה המשותף. איך הכרה זו עשויה לחולל רגעים של טרנספורמציה בתהליך הטיפולי?

נקרא מתוך כתבי ביון, ורמוט, ציבאטרזה, סמינגטון, אוגדן, ארון, גרסון, בראון ועוד

(סמסטר א')

הסדנה תציג את תרומתם של מושגים מהעמדה ההתייחסותית להבנת הדינמיקה ביחסים זוגיים, במסגרת טיפול אישי או זוגי. לאור הדגש בעמדה ההתייחסותית על הכללת הזווית החברתית ופירוק של הבניה חברתית ודעות מוקדמות, הסדנה תתמקד בסגנונות חיים חדשים או שונים מהמוכר למטפלת, אשר מאתגרים את המוכר והידוע בפסיכואנליזה אודות זוגיות ונישואים.  השכיחות הגוברת של זוגות לא מונוגמיים בחברה הישראלית ובקליניקה תיבחן לאור מושגים אלה, לשם היכרות מקרוב עם מערכת זוגית ייחודית זו. 

(סדנה מרוכזת בחופשה בין הסמסטרים).

הקורס יציג את הגישה האינטרסובייקטיבית ותרומתה הייחודית לתיאוריה הפסיכואנליטית..

בניגוד לגישות המדגישות את השאיפה לצמצמם נוכחותו של המטפל, גישה  זו  טוענת לא רק כנגד השאיפה לאיפוק ניטראלי  אלא רואה בהשתתפות האקספרסיבית של המטפל מרכיב חשוב (ובלתי נמנע)  של העמדה הטיפולית . במרכז הקורס נדון בשאלות: האם נחוץ למטופל לדעת את הסובייקטיביות של המטפל? כיצד המטופל חווה ומפרש את  נוכחות המטפל?  וכיצד משפיעה מעורבותו של המטפל על ההתערבויות שלו בשעה הטיפולית?

הקורס יתבסס על מפגשים, לסירוגין, של קריאת מאמרים (מיטשל. ארון, הופמן, דיויס, גנט, בנג'מין...) ושל הצגת חומר קליני ע"י  המשתתפים.

(סמסטר ב').

מאמרו של פרויד "הערות על אהבת העברה" מסתיים במשפט-  "בעשייה הרפואית תמיד יישאר מקום לצדה של התרופה לברזל ולאש, וכך גם לא נתן יהיה לוותר על פסיכואנליזה שאיננה מוחלשת והמבוצעת כהלכה, כזו שאיננה מתביישת לעשות שימוש ברגשות הנפש המסוכנים ביותר, כדי להביא את החולה לשליטה בהם, לטובתו".
בקורס זה זו נדון ב"חומר הנפץ" של הרגשות "המסוכנים ביותר" של אהבה ותשוקה שעולים בקשר הטיפולי, הן כפוטנציאל לקידום התהליך והן כפוטנציאל נפיץ לחציית גבולות. נתבונן במשמעויות של אהבה ארוטיקה ותשוקה בהעברה ובהעברה הנגדית ובדרכים האפשריות לעשות בהם שימוש.
נתחיל במאמרו  הנ"ל של פרויד ונדון במאמרים עכשוויים המזוהים עם הגישה ההתייחסותית - של ג'ודי דיוויס, בינג'מין, סלווין, ואחרים.

(סמסטר ב')

סדנה מרוכזת בחושפת הקיץ.
 

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.