קורסים - הגישה ההתייחסותית

מטרת הקורס היא להכיר את מושגי היסוד והיישומים הקליניים של הגישה ההתייחסותית.
הקורס יעסוק בשדה האינטרסובייקטיבי בין מטופל למטפל ובמרחב  ההשפעה ההדדית ביניהם. נכיר את הציר ההתפתחותי והתרומה של מחקרים התפתחותיים על הגישה ההתייחסותית. נעסוק ביכולת של המטפל להכיר בנוכחות ובהשפעה  של אישיותו על המטופל תוך שמירה על מערכת יחסים הדדית אך כזאת שאינה סימטרית כמו כן נעסוק בתפיסת הלא מודע בגישה ההתייחסותית ובתפקיד החשוב שיש לדיסוציאציה  ואנקטמנט בפיענוח האזורים הלא מנוסחים של הנפש. נלמד גם על השינויים שעברה הגישה ההתייחסותית מתחילת דרכה ועד היום. במהלך הקורס נקרא את כתביהם של סטיבן מיטשל, לו ארון, דניאל סטרן, ג'ודי מסלר-דיוויס, פיליפ ברומברג ואחרים.

(סמסטר א')

שנדור פרנצי זכה לשלל כינויים בזכות תרומתו המשמעותית לפיתוח הטיפול הפסיכואנליטי, ביניהם: התינוק המלומד, האימא של הפסיכואנליזה, הקול האחר ועוד. חשיבתו הקלינית של פרנצי הניחה את המסד לכיוונים קליניים מרכזיים עכשוויים, ביניהם גישת יחסי האובייקט והזרם ההתייחסותי.  הדינמיקה של הילד ההורי ודינמיקות נוספת, אשר פרנצי היה הראשון לתארן, מהדהדות ברעיונות התייחסותיים כגון: העברה נגדית, הדדיות לעומת סימטריה, בלבול שפות, טראומה ודיסוציאציה, עצמיים מרובים ועוד. בקורס נתעמק בכתביו הבולטים של פרנצי, ביסוד האוטוביוגרפי שבהם ובהשפעתם הישירה והעקיפה על הפסיכואנליזה ההתייחסותית מתחילתה ועד ימינו. הקורס ישלב קריאה עם דיון בדוגמאות מן הקליניקה. 

(סמסטר א')

ג'ון בולבי (1990-1907) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בריטי אשר פיתח מודל ייחודי: תאוריית ההִתקשרות. הוא סבר כי התמקדותם של פסיכואנליטיקאים רבים בעולם הפנטזיה מרחיקה אותם מתשומת לב מלאה למה שילדים חוׄוים בפועל בסביבה שהם גדלים בה ולמסרים שהם קולטים: מה מותר או אסור להם לדעת, כיצד הם מצופים להרגיש. בולבי וממשיכיו הקדישו עשרות שנים של מחקר קפדני להבנת היווצרותם והשפעתם של דפוסי התקשרות שונים ולניתוח הייצוג הנפשי שלהם. שורשיו של בולבי היו בתיאוריית יחסי אובייקט הבריטית, אך רבות מתובנותיו השתלבו מאוחר יותר בחשיבה ההתייחסותית. בסדנה זו נדון בכמה פרקים מספרו של בולבי בסיס בטוח (עם עובד, 2016), וכן בהתייחסויות בנות זמננו לתרומתו, פרי עטם של מיטשל, פונגי וטרז'ה.  

(סדנא מרוכזת בחופשה בין הסמסטרים)

בקורס נתחקה אחר משנתו של סטיבן מיטשל, ממייסדי הזרם ההתייחסותי בפסיכואנליזה ודמות רבת השפעה בהתהוותו. מיטשל היה איש חזון, וגישתו הפתוחה והחקרנית הנהיגה דיאלוג פורה בדור המייסדים ואת צמיחתה האמיצה של מסורת חדשה. נכיר את משנתו התיאורטית ואת חידושיו לגבי העבודה הקלינית והיחסים הטיפוליים, כפי שהתפתחו החל מספריו המוקדמים ועד מותו בטרם עת. נלמד כיצד מושגי מפתח בחשיבה ובטכניקה הפסיכואנליטית נפתחו להתבוננות מחודשת דרך עדשתו של מיטשל, ונקרא מכתביו אודות אוטונומיה והשפעה, אותנטיות,  עצמי מרובה ועצמי המשכי, משא ומתן בינאישי ועוד.

(סמסטר ב')

כותבים התייחסותיים רבים רואים בוויניקוט את אחד ממקורות ההשראה שהשפיעו על חשיבתם. ויניקוט הדגיש את תפקיד הסביבה ועסק בהרחבה בקשר בין התינוק והילד עם האם כמצע להתפתחות העצמי. הגישה ההתייחסותית, בהשראת רעיונותיו, מניחה כי חוויות העצמי מקבלות את משמעותן מתוך קונטקסט היחסים עם הזולת בעבר ובהווה, פנימיים וחיצוניים, מודעים ולא מודעים. בסמינר נתמקד במאמרים של כותבים אשר מקיימים דיאלוג עם חשיבתו של ויניקוט כמו: אוגדן, מיטשל, ארון, בנג'מין, סלוקובר, גנט. נתייחס לדומה ולשונה ביחס למושגים מרכזיים: מושג העצמי, החזקה, יצירת הנפרדות, רגרסיה, תוקפנות, משחק ויצירתיות. כמו כן, נתבונן על ההשלכות שיש לתפיסות התיאורטיות השונות על אופניות השתתפותו של המטפל בתהליך הטיפול. 

(סמסטר ב')

הפסיכואנליזה ההתייחסותית מציבה במרכז התפישה התיאורטית והקלינית שלה את הצורך ליצור את החדש, הלא-מוכר, והלא ידוע, המתהווה בתוך מגוון התצורות שבהן נפגשים הסובייקט וזולתו, התינוק ואימו, המטופל והאנליטיקאי. ההמשגות השונות של תיאורטיקנים מרכזיים בתחום כמו מיטשל, אוגדן, בנג'מין, דייויס, וסטולורו את האופנים השונים שבהם מתרחשת יצירת-חדש זו מכילות בתוכן, כפי שנראה בסדנא, את היווצרותה של עמדה פנימית לחוויות שאינן ידועות, ל"שאינו-דבר" (no-thing) של ביון או לעולם המשחק הפרדוקסלי של
ויניקוט. ההתמסרות למגוון האפשרויות הטמונות במפגש עצמי-אחר, עצמי-עולם ועצמי-עצמי, היא הטומנת בחובה את הפתח למעבר מ"קיים" ל- "פוטנציאל", מ"אובייקט" ל- "סובייקט בהתהוות" ומקיפאון לשינוי. יחד עם זאת, ההתמסרות היא גם מלאת אימה, שכן התמסרותו של האדם, על מנת שתהיה אכן כזו, היא לא רק למגוון של תצורות עצמי אלא לא-פחות, ואולי קודם כל, לחסר, להיעדר, לחוסר הצורה. הסדנא תעקוב אחר הדרך שבה ממשיגים עמנואל גנט ומייקל אייגן את תהליך ההתמסרות ואת האימה והפוטנציאל העמוק לשינוי הטמונים בו, ותמחיש תהליך זה דרך עבודת ה-reverie כפי שמוצגת בתיאוריה ובפרקטיקה של אוגדן.  

(סדנא מרוכזת בחופשת הקיץ)

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.

שדה הטראומה מייצר עיוות במרחב הזמן ,המקום ,הקשר הבין אישי והמבנה התוך נפשי.

במהלך הקורס ננסה להבין את מהות החוויה הטראומטית וכיצד הטראומה משפיעה על המרחב הטיפולי.

מעצם מהותה הדיסוציאטיבית של הטראומה, נדרש המטפל להיכנס למרחב הטיפולי ולהפוך לחלק ממנו. המפגש האינטרסובייקטיבי מאפשר יצירה חדשה של משמעויות שאינן קיימות במטופל הטראומטי. היצירה החדשה ההדדית מאפשרת ארגון מחדש של מרחב הזמן ,המקום והקשר אנושי. כמובן שהמפגש חושף את המשתתפים בו לשחזור החוויה הטראומטית .נרצה ללמוד כיצד אנו יוצאים בסופו של דבר מהשחזור לדרך חדשה. בכדי לגעת בנושאים הללו ואחרים נקרא כתבים מאת פול ראסל, ברומברג, דייויס ופראולי, פרנסואה דבואן, ואחרים.

(סמסטר א')

בקורס זה נבחן את השינויים שעברו מושגים מרכזיים בטכניקה הטיפולית כחלק מפירוק ובחינה

מחודשת של משמעותם בתוך "פסיכולוגיה של שני אנשים". מושגים טכניים מרכזיים כמו ניטראליות, הימנעות, אנונימיות והכלה ייבחנו בדגש על השינויים שמושגים אלו עברו כתוצאה מהדיון ההתייחסותי. הסמינר יתבסס על עמדה השוואתית בין הגישה ההתיחסותית לגישות

אנליטיות אחרות ביחס לטכניקה הטיפולית. השוואה, שמטרתה להבין ולחדד כיצד חשיבה תיאורטית שונה ביחס לטיפול באה לידי ביטוי במצבים קליניים.

(סמסטר א')

This seminar will examine one of the central problems in psychoanalytic thinking: the analyst’s personal influence in the process of change.  In this seminar we will engage this issue directly and discuss it in terms of our own development as therapists and our work with patients.

In the the first part we will look closely at 2 papers in which Freud directly addresses the question of the analyst’s personal influence.. A third paper (Slavin) is assigned that gives a more updated account of the question of the analyst’s influence in a relational perspective.

In the second part we will present the case of a previously undiscussed patient who saw Sigmund Freud for one session when she was 18 years old. Interviewed about it 70 years later at the age of 88 she said, “those 45 minutes changed my life.” We will examine what happened between Freud and this patient that made for profound change.

(סדנא מרוכזת בחופשה בין הסמסטרים)

בשנים האחרונות התפתח שיח ער ואף חדשני ביחס למה שמכונה "תיאוריות שדה" בתיאוריה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית. תיאוריות השדה מתייחסות ל"הוויה הלא מודעת" הנוצרת במפגש בין שניים כמו גם בקבוצה. אומנם כבר בשנות ה 60 הוצגה תיאורית שדה על יד הזוג ברנג'ה בדרום אמריקה אולם רק תיאוריית השדה שפיתח אנטונינו פרו מאיטליה המתבססת בעיקר על ביון העלתה את נושא "השדה" לקדמת הבמה. הגישה ההתייחסותית או כפי שאני מתייחס אליה כ"מימדים אינטר סובייקטיביים" בתיאוריה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית מתכתבת תיאורטית עם תיאוריות השדה ותורמת רבות לפיתוחן. מטרת הקורס תהיה ללמוד את תיאוריות השדה הקיימות, את ה"התכתבות" שלהן עם "המימדים האינטר סובייקטיביים", את הפיתוחים הנוספים שנעשו בשנים האחרונות, ואת החיבור של אלו לעבודה הקלינית.

(סמסטר ב')

  

המפגש בין השיח הפסיכואנליטי לתיאוריה ביקורתית בכלל, ובין החברתי לנפשי בפרט, רווי בנתקים, מתחים, סערות וחיות. בקורס נעקוב אחר ההתפתחויות, שהתרחשו בשיח הפסיכואנליטי בנוגע למין, מיניות ומגדר בעקבות הכניסה של תיאוריות פמיניסטיות, קוויריות, אנטי גזעניות ואחרות לשפה הפסיכואנליטית. החלק הראשון של הקורס מובנה סביב ציר היסטורי התפתחותי של השיח: החל מפרויד, דרך בנות זמנו (קרן הורנאי, קלרה תומפסון, ארנסט ג'ונס) המשך בהמשגות פסיכואנליטיות פמיניסטיות של שוני (גיליגן, צ'ודורוב, סיקסו, קריסטבה) ועד להמשגות פמיניסטיות התייחסותיות עכשוויות (בנג'מין, דימן, גולדנר, האריס, קורבט). בחלק השני של הקורס, נדון בהמשגות התיאורטיות דרך מוקדים כמו אלימות מינית, טראנסג'נדר, גבריות ואימהות. בתוך כך, נקדיש תשומת לב מיוחדת למשמעויות הקליניות של ההבנות החדשות ביחס לקשר בין החברתי לנפשי בהבניה של מין, מגדר ומיניות. 

(סמסטר ב')

ד"ר מל סלבין מגיע לישראל כאורח המסלול ההתייחסותי ובמסגרת  הביקור יעביר הדרכה קבוצתית לתלמידי המסלול.

בקורס זה נכיר את מושגיו של אוגדן העוסקים בחלימה כהדרכה והפיכתו של הגבול בין המציאות התוך נפשית למציאות הבינאישית  לחדיר יותר ויותר. נתייחס למושג הרוורי של ביון , לחשיבתו של ביון על חלימה ולדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש במושגים אלה כדי "להמציא" את עצמו ואת מטופליו מתוך מארג  החלימה המשותפת , ,הנרקמת במפגש הטיפולי.  נחשוב על החילחול ההדדי בין נפשותיהם של המטפל והמטופל  שמתוכה נולד השלישי האנליטי , שהינו יצירה   חדשה שונה ממה שמביא כל אחד מן השניים אל תוך המפגש ההתייחסותי.   נתבונן  בדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש  בעצמו וברוורי שלו ,ובדרך בה  מטפלים התייחסותיים משתמשים בעצמם ובאינטראקציה.

(סדנא מרוכזת בחופשת הקיץ)

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.

הקורס יעסוק בשאלות קליניות תיאורטיות המאפיינות באופן ייחודי את עבודת המטפל בגישה האינטר סובייקטיבית. נתמקד באופן בו המעורבות הבלתי נמנעת של המטפל מתבטאת במהלך הטפול. נבחן זאת לאורך ציר שנכנה אותו פעולת המטפל. נדון בפעולתם של מטפלים כאשר נראה שהם עוסקים בעבודה פרשנית לכל דבר. מושג נוסף שנעמיק בו הוא מושג ה  enactmentעל היבטיו השונים. מושג זה מביא לידי ביטוי את האופן הבלתי מודע בו המטפל נכנס לתוך הטיפול כפונקציה של המפגש בין עולמו הפנימי עם עולמו של המטופל. לא מדובר בהעברה והעברה נגדית אלא במצב בו המטפל והמטופל מפעילים זה את זה ומתוך התבוננות זו לקדם את הטיפול.

מושג נוסף שנעסוק בו הוא ה Impasse, מצב בו שני שותפי התהליך הטיפולי אינם יכולים לקדמו בגלל מעורבותם הרבה. נדון באופן בו הגישה האינטרסובייקטיבית מאפשרת לנו להשתמש במושג ה-Impasse  כבסיס לשינוי. נקרא ממאמרים של דיוויס, ארון, הופמן, בנג'מין ואחרים.

(סמסטר א')

ביון פיתח את מושג הטרנספורמציה בK באמצעות הכלה חשיבה ועיבוד של מרכיבי נפש גולמיים חסרי ייצוג. בהמשך פיתח, מעבר לכך, את מושג הטרנספורמציה בo  המכוונת ליסוד הטרנסנדנטי הלא נתפס בשורשי החוויה האנושית.

תהליכים עמוקים אלו מתרחשים במפגש בין שני סובייקטים. הבנה זו מצויה בכתבי פרויד והתפתחה אצל ממשיכיו, אולם נראה שהמימד האינטרסוביקטיבי לא זכה להכרה אלא דרך "הדלת האחורית". [בראון]. סטיבן מיטשל היה הראשון שניסח זאת בבהירות: "המעורבות האינטרסוביקטיבית בין המטופל לאנליטיקאי היא האמצעי לחולל את שינוי האופי העמוק שאותה מאפשרת הפסיכואנליזה, וכנקודת משען לו".  השיעור מציע לכוון את המבט ל R state of mind,  מה טרנספורמטיבי בעצם המפגש, האינטראקציה, ההשפעה ההדדית, איך סובייקטיביות המטפל נארגת לתוך רכיבי ביתא המושלכים לתוכו ולתוך ההבניה המשותפת של השדה האינטרסוביקטיבי הלא מודע, איך הכרה כזו עשויה לחולל רגעים של טרנספורמציה בתהליך הטיפולי?

נקרא מתוך כתבי ביון, אוגדן, פירו, אייגן, מיטשל, ארון, בראון, דיויס וברומברג.

(סמסטר א')

נושא הרוע מטריד את דעתנו כבני אנוש וכאנשי מקצוע בכל מפגש אתו. עם זאת נדמה כי חסרה בו חשיבה בתחומנו; איננו דוברים רוע. אנו מדברים על דחף מוות, תוקפנות, פרוורסיה, חסר, כשל, טראומה, נתקים וכיו"ב. רוע מאופיין כאותו הדבר, "הזה", שממוטט ערכי יסוד יקרים לאדם. מזעזע אושיות, פורם רקמת חיים חשובה, רקמה ערכית-ריגושית- קישורית. החשיבה על הרוע חשובה אולי אף יותר בתקופה בה דיבורנו המקצועי מתמקד לא פעם במצבים ראשוניים, דווקא על רקע מיקוד זה בראשוני ובפרוטו–אנושי חשוב לחזור ולהתבונן באדם הבוגר, החי, זה אשר מתמודד עם מורכבות הקיום האנושי, המוסרי והערכי;  באדם כישות שלמה (לא מושלמת), שאמורה לשאת את עצמה. החשיבה התייחסותית התמקדה ביחסי אני אחר, בראיית האחר כזולת ולא כאובייקט בלבד, בתנועה בין מצבי עצמי שונים ובהתמקמות ביניהם. מה תהא תרומתה למסע/משא הזה? ננסה "לחשוב רוע" במשותף דרך קריאת מאמרים (בולאס, סו-גרנד, קווינגטון, פרנסואז-דוואון) והצגת מקרים.

(סדנא מרוכזת בחופשה בין הסמסטרים).

הקורס יציג את הגישה האינטרסובייקטיבית ותרומתה הייחודית לתיאוריה הפסיכואנליטית..

בניגוד לגישות המדגישות את השאיפה לצמצמם נוכחותו של המטפל, גישה  זו  טוענת לא רק כנגד השאיפה לאיפוק ניטראלי  אלא רואה בהשתתפות האקספרסיבית של המטפל מרכיב חשוב (ובלתי נמנע)  של העמדה הטיפולית . במרכז הקורס נדון בשאלות: האם נחוץ למטופל לדעת את הסובייקטיביות של המטפל? כיצד המטופל חווה ומפרש את  נוכחות המטפל?  וכיצד משפיעה מעורבותו של המטפל על ההתערבויות שלו בשעה הטיפולית?

הקורס יתבסס על מפגשים, לסירוגין, של קריאת מאמרים (מיטשל. ארון, הופמן, דיויס, גנט, בנג'מין...) ושל הצגת חומר קליני ע"י  המשתתפים.

(סמסטר ב').

מאמרו של פרויד "הערות על אהבת העברה" מסתיים במשפט-  "בעשייה הרפואית תמיד יישאר מקום לצדה של התרופה לברזל ולאש, וכך גם לא נתן יהיה לוותר על פסיכואנליזה שאיננה מוחלשת והמבוצעת כהלכה, כזו שאיננה מתביישת לעשות שימוש ברגשות הנפש המסוכנים ביותר, כדי להביא את החולה לשליטה בהם, לטובתו".
בקורס זה זו נדון ב"חומר הנפץ" של הרגשות "המסוכנים ביותר" של אהבה ותשוקה שעולים בקשר הטיפולי, הן כפוטנציאל לקידום התהליך והן כפוטנציאל נפיץ לחציית גבולות. נתבונן במשמעויות של אהבה ארוטיקה ותשוקה בהעברה ובהעברה הנגדית ובדרכים האפשריות לעשות בהם שימוש.
נתחיל במאמרו  הנ"ל של פרויד ונדון במאמרים עכשוויים המזוהים עם הגישה ההתייחסותית - של ג'ודי דיוויס, בינג'מין, סלווין, ואחרים.

(סמסטר ב')

סדנא מרוכזת בחופשת הקיץ.
פרטי הסדנא יפורסמו בהמשך.

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.