קורסים - הגישה ההתייחסותית

מטרת הקורס היא להכיר את מושגי היסוד והיישומים הקליניים של הגישה ההתייחסותית.
בקורס נתחקה אחר הופעתה וצמיחתה של הגישה ההתייחסותית בשדה הפסיכואנליטי ונערוך הכרות עם מקורות ההשראה שלה, הן מתוך הפסיכואנליזה והן מחוצה לה כתאוריה בקורתית פוסט מודרנית.

בתוך כך נתייחס למעבר מחשיבה על "פסיכותרפיה של אדם אחד" ל"פסיכותרפיה של שני אנשים" ןלמרכזיותה של הטראומה בהתפתחות הנפשית. נבדוק כיצד התפתחות העמדה הזו הובילה לאתגור וקריאה מחודשת של מושגי יסוד פסיכואנליטים תאורטים וטכנים כאחד כגון הפירוש, עמדת המטפלת ומה היא העברה. בתוך כך יוצגו רעיונות מרכזים מביניהם "פסיכולוגיה של שני אנשים", השדה האינטרסוביקטיבי, הדדיות וסימטריה, פרשנות כהבניה הדדית, הכרה והכרה הדדית, הלא מודע ההתייחסותי , חשיפה עצמית של המטפלת ועוד. בנוסף, נתבונן בתפקיד שיש לדיסוציאציה ולאנקטמנט בפענוח האזורים הלא מנוסחים של הנפש.

בקורס נקרא מכתביהם של כותבים וכותבות מרכזים בגישה כגון לו ארון, סטיב מיטשל, גסיקה בנגמין, ארווין הופמן, גודי דיויס ואחרים.

(סמסטר א')

שנדור פרנצי זכה לשלל כינויים בזכות תרומתו המשמעותית לפיתוח הטיפול הפסיכואנליטי, ביניהם: התינוק המלומד, האימא של הפסיכואנליזה, הקול האחר ועוד. חשיבתו הקלינית של פרנצי הניחה את המסד לכיוונים קליניים מרכזיים עכשוויים, ביניהם גישת יחסי האובייקט והזרם ההתייחסותי.  הדינמיקה של הילד ההורי ודינמיקות נוספת, אשר פרנצי היה הראשון לתארן, מהדהדות ברעיונות התייחסותיים כגון: העברה נגדית, הדדיות לעומת סימטריה, בלבול שפות, טראומה ודיסוציאציה, עצמיים מרובים ועוד. בקורס נתעמק בכתביו הבולטים של פרנצי, ביסוד האוטוביוגרפי שבהם ובהשפעתם הישירה והעקיפה על הפסיכואנליזה ההתייחסותית מתחילתה ועד ימינו. הקורס ישלב קריאה עם דיון בדוגמאות מן הקליניקה.

(סמסטר א')

בקורס נכיר כותבים התייחסותיים העושים שימוש בוויניקוט. דרך הטקסטים האלו ניגע במספר מרכיבים מתוך מחשבתו המופיעים בכתיבה ההתייחסותית. נשאל איך הכותבים ההתייחסותיים מציגים את וויניקוט ואיך הם מפתחים את רעיונותיו, מה הם מאמצים מתוך הגותו ועם מה הם מתווכחים. נבחין בהשפעה של התרבות האמריקאית על ושיבתו של סאליבן על ההבנה ההתייחסותית את וויניקוט.  ההוגים ההתייחסותיים המשיכו את מחשבתו של ויניקוט לגבי חשיבותו של האחר בכינון הנפש, מקומה של המציאות כמקור לסיפוק והנאה, תפיסת התוקפנות ככוח חיים ואת חשיבות ההתאמה המרבית של האם/אנליטיקאית לתינוק/המטופלת. הם פיתחו את הרעיון על תרומת נוכחות האחר/האם כסובייקט נפרד, בעל מרכז הוויה משל עצמו. בניגוד לקריאות ויניקוטיאניות המדגישות את מרכיב ה-relating בהתפתחות, ההוגים ההתייחסותיים מדגישים את שלב ההרס וההישרדות. בכך הם נעזרים במושג "שימוש" במשמעות שוויניקוט העניק לו – היכולת לקבל מאחר נפרד ולהכיר באחרותו.

נקרא מתוך וויניקוט, מיטשל, בנג'מין, גנט, ברומברג, פייזר וסלוכובר.

(סמסטר ב')

בקורס נתחקה אחר משנתו של סטיבן מיטשל, ממייסדי הזרם ההתייחסותי בפסיכואנליזה ודמות רבת השפעה בהתהוותו. מיטשל היה איש חזון, וגישתו הפתוחה והחקרנית הנהיגה דיאלוג פורה בדור המייסדים ואת צמיחתה האמיצה של מסורת חדשה. נכיר את משנתו התיאורטית ואת חידושיו לגבי העבודה הקלינית והיחסים הטיפוליים, כפי שהתפתחו החל מספריו המוקדמים ועד מותו בטרם עת. נלמד כיצד מושגי מפתח בחשיבה ובטכניקה הפסיכואנליטית נפתחו להתבוננות מחודשת דרך עדשתו של מיטשל, ונקרא מכתביו אודות אוטונומיה והשפעה, אותנטיות,  עצמי מרובה ועצמי המשכי, משא ומתן בינאישי ועוד.

(סמסטר ב')

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.

שדה הטראומה מייצר עיוות במרחב הזמן ,המקום ,הקשר הבין אישי והמבנה התוך נפשי.

במהלך הקורס ננסה להבין את מהות החוויה הטראומטית וכיצד הטראומה משפיעה על המרחב הטיפולי.

מעצם מהותה הדיסוציאטיבית של הטראומה, נדרש המטפל להיכנס למרחב הטיפולי ולהפוך לחלק ממנו. המפגש האינטרסובייקטיבי מאפשר יצירה חדשה של משמעויות שאינן קיימות במטופל הטראומטי. היצירה החדשה ההדדית מאפשרת ארגון מחדש של מרחב הזמן ,המקום והקשר אנושי. כמובן שהמפגש חושף את המשתתפים בו לשחזור החוויה הטראומטית .נרצה ללמוד כיצד אנו יוצאים בסופו של דבר מהשחזור לדרך חדשה. בכדי לגעת בנושאים הללו ואחרים נקרא כתבים מאת פול ראסל, ברומברג, דייויס ופראולי, פרנסואה דבואן, ואחרים.

(סמסטר א')

בקורס זה נבחן את השינויים שעברו מושגים מרכזיים בטכניקה הטיפולית כחלק מפירוק ובחינה

מחודשת של משמעותם בתוך "פסיכולוגיה של שני אנשים". מושגים טכניים מרכזיים כמו ניטראליות, הימנעות, אנונימיות והכלה ייבחנו בדגש על השינויים שמושגים אלו עברו כתוצאה מהדיון ההתייחסותי. הסמינר יתבסס על עמדה השוואתית בין הגישה ההתיחסותית לגישות

אנליטיות אחרות ביחס לטכניקה הטיפולית. השוואה, שמטרתה להבין ולחדד כיצד חשיבה תיאורטית שונה ביחס לטיפול באה לידי ביטוי במצבים קליניים.

(סמסטר א')

בקורס זה נכיר את מושגיו של אוגדן העוסקים בחלימה כהדרכה והפיכתו של הגבול בין המציאות התוך נפשית למציאות הבינאישית  לחדיר יותר ויותר. נתייחס למושג הרוורי של ביון , לחשיבתו של ביון על חלימה ולדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש במושגים אלה כדי "להמציא" את עצמו ואת מטופליו מתוך מארג  החלימה המשותפת , ,הנרקמת במפגש הטיפולי.  נחשוב על החילחול ההדדי בין נפשותיהם של המטפל והמטופל  שמתוכה נולד השלישי האנליטי , שהינו יצירה   חדשה שונה ממה שמביא כל אחד מן השניים אל תוך המפגש ההתייחסותי.   נתבונן  בדרך המיוחדת בה אוגדן משתמש  בעצמו וברוורי שלו ,ובדרך בה  מטפלים התייחסותיים משתמשים בעצמם ובאינטראקציה.

(סדנה מרוכזת בחופשה בין הסמסטרים)

המפגש בין השיח הפסיכואנליטי לתיאוריה ביקורתית בכלל, ובין החברתי לנפשי בפרט, רווי בנתקים, מתחים, סערות וחיות. בקורס נעקוב אחר ההתפתחויות, שהתרחשו בשיח הפסיכואנליטי בנוגע למין, מיניות ומגדר בעקבות הכניסה של תיאוריות פמיניסטיות, קוויריות, אנטי גזעניות ואחרות לשפה הפסיכואנליטית. החלק הראשון של הקורס מובנה סביב ציר היסטורי התפתחותי של השיח: החל מפרויד, דרך בנות זמנו (קרן הורנאי, קלרה תומפסון, ארנסט ג'ונס) המשך בהמשגות פסיכואנליטיות פמיניסטיות של שוני (גיליגן, צ'ודורוב, סיקסו, קריסטבה) ועד להמשגות פמיניסטיות התייחסותיות עכשוויות (בנג'מין, דימן, גולדנר, האריס, קורבט). בחלק השני של הקורס, נדון בהמשגות התיאורטיות דרך מוקדים כמו אלימות מינית, טראנסג'נדר, גבריות ואימהות. בתוך כך, נקדיש תשומת לב מיוחדת למשמעויות הקליניות של ההבנות החדשות ביחס לקשר בין החברתי לנפשי בהבניה של מין, מגדר ומיניות.

(סמסטר ב')

  

בכתב העת ההתייחסותי psychoanalytic dialogues שוחחו שני הוגים מקוריים ומעניינים בדיאלוג שניכרו בו ידע רב, חשיבה מקורית והערכה רבה. שניהם מרובי תחומי עניין ובעלי רקע נרחב בהם, מלהטטי תיאוריה, חובבי פרדוקסים, קרובי חוויה ובה בעת שונים במהותם.

מחד, אדם פיליפס הבריטי, שתואר כ"עצמאי מבין העצמאיים", שהינו גם פרופסור פעיל לספרות, כותב פורה שקשה לעמוד בקצב כתיבתו, על כל נושא העולה על הדעת, אשר הופך כל רעיון על ראשו, שחרף השתייכותו המובהקת לזרם העצמאי הבריטי נמנה עם העורכים היועצים של כתב העת ההתייחסותי.

מאידך, עמנואל גנט, יליד קנדה שעקר לניו יורק, מהאבות המייסדים של הזרם ההתייחסותי ובין מנסחי נקודת המפנה כלפיו במעבר מפסיכולוגיה של איש אחד לזו של שניים והשדה המצוי ביניהם. הוא בעל גוף מאמרים צנוע אך מרתק שנדמה ומנסח את ההיסטוריה ההתייחסותית בהתהוותה.

בקורס זה נתוודע לחשיבתם של הוגים אלו בנפרד ומתוך הדיאלוג ביניהם. אגב כך נכוון זרקור גם למבני עומק שבתשתית חשיבתם (וחשיבה אנליטית בכלל) - על מקומם של תיאוריה, "אני מאמין אישי" ורוח בעבודתנו הטיפולית, על אופני הכתיבה הפסיכואנליטיים, על ההיסטוריה של הגישה ההתייחסותית, ועל צרכים, משאלות ומשחקיות.

(סמסטר ב')

סדנת חובה בת שני מפגשים: ביום חמישי 03/07/2025 בין השעות 17:00-20:30

וביום שישי 04/07/2025 בין השעות 09:00-13:00.

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.

ג'ודי דייוויס היא אחת הדמויות המרכזיות והמעניינות הפועלות בגישה ההתייחסותית כיום. בכתיבתה היא משלבת בין החשיבה של יחסי אובייקט והשפה הקלייניאנית לבין העמדה ההתייחסותית, ומציעה שילוב שהינו אחד המשמעותיים והחדשניים בחשיבה הפסיכואנליטית העדכנית.בעוד אנו רגילים לדון באובייקטים הרעים של המטופל, בהגנותיו, בדרמה האדיפלית שלו ועוד, דייוויס  דנה גם באלה של המטפלת. היא מישירה אליהם מבט באופן אמיץ ולא הגנתי ומתבוננת בדרך בה ההעברה וההעברה-הנגדית נשזרות זו בזו באינטראקציה ובשדה המשותף.

בסדנה נקרא במאמריה ונכיר את חשיבתה הקלינית והתאורטית. נעמיק בהבנת ההתבוננות שלה במושגים כגון: דיסוציאציה, ריבוי מצבי-עצמי, המארג של העברה והעברה-נגדית, ההורה הפוסט-אדיפלי  ועוד.  הלמידה תלווה בהתבוננות בדוגמאות שיביאו המשתתפים מעבודתם.

(סמסטר א')

מושג הטרנספורמציה בתהליך הטיפולי מהווה אתגר יסודי בחשיבה הפסיכואנליטית. טרנספורמציה במובן של התפתחות, צמיחה, שינוי, יצירתיות, מתן משמעות ונחמה. ביון פיתח את מושג הטרנספורמציה בK באמצעות הכלה ועיבוד של מרכיבי נפש גולמיים. בהמשך פיתח את מושג הטרנספורמציה בo  המכוונת ליסוד הטרנסנדנטי בשורשי החוויה האנושית.

תהליכים עמוקים אלו מתרחשים במפגש בין שני סובייקטים. סטיבן מיטשל היה הראשון שניסח זאת בבהירות: "המעורבות האינטרסוביקטיבית בין המטופל לאנליטיקאי היא האמצעי לחולל את שינוי האופי העמוק שאותה מאפשרת הפסיכואנליזה, וכנקודת משען לו".  

כמו שמכוונים את המבט האנליטי לכיוון K states of mind ו-O  , השיעור מציע לכוון את המבט ל R state of mind.  נחקור מהו המימד הטרנספורמטיבי בעצם המפגש האינטרסוביקטיבי ובההבניה ההדדית הא-סימטרית של השדה המשותף. איך הכרה זו עשויה לחולל רגעים של טרנספורמציה בתהליך הטיפולי?

נקרא מתוך כתבי ביון, ורמוט, ציבאטרזה, סמינגטון, אוגדן, ארון, גרסון, בראון ועוד

(סמסטר א')

הסדנה תציג את תרומתם של מושגים מהעמדה ההתייחסותית להבנת הדינמיקה ביחסים זוגיים, במסגרת טיפול אישי או זוגי. לאור הדגש בעמדה ההתייחסותית על הכללת הזווית החברתית ופירוק של הבניה חברתית ודעות מוקדמות, הסדנה תתמקד בסגנונות חיים חדשים או שונים מהמוכר למטפלת, אשר מאתגרים את המוכר והידוע בפסיכואנליזה אודות זוגיות ונישואים.  השכיחות הגוברת של זוגות לא מונוגמיים בחברה הישראלית ובקליניקה תיבחן לאור מושגים אלה, לשם היכרות מקרוב עם מערכת זוגית ייחודית זו. 

סדנה מרוכזת

(סמסטר ב')

בשנת 1984, אטווד וסטולורו היו הראשונים להכניס את המושג "אינטר-סובייקטיביות" לפסיכואנליזה. הם התייחסו לתפיסה החדשה כ-"מטה-תיאוריה", המערערת על "המיתוס של נפש מבודדת". פסיכואנליזה אינטר-סובייקטיבית מדגישה שיש לראות כל תופעה נפשית בצורה קונטקסטואלית. האינטראקציה הייחודית בין הסובייקטיביות האינדיבידואלית של המטופל ושל המטפל והדפוסים של ארגון חוויתם יוצרים מה שהמחברים קראו "שדה אינטר-סובייקטיבי" ייחודי. תפיסתם מהווה התפתחות קונטקסטואלית של סובייקטיביות לפי "פסיכולוגית העצמי" של היינץ קוהוט. אנחנו נחדד את ההבדל בין המושג אינטר-סובייקטיביות בגישתם לעומת גישתם של מחברים התייחסותיים ובייחוד בנג'מין. נקרא מעבודתם של אטווד, סטולורו, ברנדשפט ואורנג'.

(סדנה מרוכזת בחופשת הקיץ)

הסדנה פתוחה גם לתלמידי המסלולים האחרים.
קדימות בהרשמה תינתן לתלמידי המסלול ההתייחסותי.
פרטי הסדנה יפורסמו בהמשך.

קבוצות ההדרכה הקלינית כוללות בין 5-7 תלמידים. הקבוצות קבועות בהרכבן לאורך השנים. המדריך הקבוצתי נקבע מתוך מורי סגל התכנית ומתחלף אחת לשנה. מטרת הקבוצות ללמוד את ביטוייה של הגישה ההתיחסותית בתהליכי הטיפול הפסיכו תרפויטי ולאפשר הטמעת התיאוריה בפרקטיקה הקלינית.