קורסי בחירה - סמסטר א'
קורסי בחירה - שנה"ל תשפ"ז 2026/2027 - שנים ב' ו-ג'
סמסטר א' - ימי שני 20:30-19:00
ההיסטריה, כאב טיפוס של הנוירוזה, וכמצויה בבסיס החשיבה הפסיכואנליטית עוד מימי "מחקרים בהיסטריה" של פרויד וברויאר (1895), נתפסה כנובעת מקונפליקט מיני שמקורו בילדות המוקדמת, והסימפטומים הנוירוטיים הנלווים אליה מהווים פתרון סימבולי לקונפליקט לא מודע זה.
בעוד שמוקד הקונפליקט ההיסטרי-נוירוטי בחשיבתו זו של פרויד טמון בהתגלעות הקונפליקט האדיפלי, הרי שבחשיבה מאוחרת יותר, במיוחד בראי הפסיכואנליזה הצרפתית, תשתית התשוקה ההיסטרית מצויה בשלבי התפתחות קדמונים וראשוניים יותר. מקדוגל הטביעה בהקשר זה את המונח "היסטריה ארכאית" המדגישה את הגוף המיני הפרה-אדיפלי, על חוויותיו המוקדמות שאינן יכולות לעבור מנטליזציה ועל כן כלואות בשפה חסרת ייצוגים.
פרויד לא נטש לגמרי את תיאוריית הפיתוי המיני, המופיע בצורת הטיפול הגופני הממשי שניתן ע"י האם לתינוקה בשלב הקדם-אדיפלי. לפלאנש, בהתייחסו לשלב מוקדם זה דיבר על הפיתוי-הראשיתי, הנמצא בבסיס המיניות הילדית, ומפגיש את הילד חסר-האונים עם המסר החידתי של האחר.
בקורס נעסוק בהיבטים מורכבים אלה של ההיסטריה ובאופן בו, במונחיו של לאקאן, עוזר "הטיפול בדיבור" לעבור מהסדר הדמיוני של ההיסטריה לסדר הסימבולי של האנליזה, מהחושי אל המושגי.
הקורס יתמקד במפגש עם מרחבי נפש ראשוניים – עם חרדות ארכאיות שמקורן בחוויות טראומטיות נטולות ייצוג, עם אימה אל מול נפרדות מהאם בטרם עת, ועם האופן בו מתארגנים הגופני-נפשי ליצירת הגנות המאפשרות הישרדות מול חרדות אלה. דרך כתיבתם של ויניקוט, ביק, סימינגטון ג., טסטין, מלצר, אוגדן, שלקס, מיטרני, מקדוגל וקינן, נרחיב את ההקשבה לחרדות אי-היות, אימת נזילה, נפילה, התמוטטות ואובדן-אני, ונלמד על ההגנות שהתפתחו כדי לאסוף ולעגן את הנפש להמשך תפקוד. נתחקה אחר הדי רישומן של חוויות ראשוניות אלה בנפש, ואחר ביטוייהן בגוף, בהתנהגות וביחסי ההעברה-העברה נגדית. בעזרת דוגמאות קליניות נחפש אחר דרכי התמקמות המעצימות, בנוכחות ובמילים, את חווית העצמי ותחושת החיות.
השבר הבסיסי הינו שבר שנוצר בחיבור הראשוני בין התינוק לבין אימו, המטביע את חותמו בנפשו של האדם. שבר זה יבוא לידי ביטוי בהמשך חייו של האדם במגוון רחב של פתולוגיות נפשיות. גם מיכאל באלינט וגם הרולד סירלס טוענים שעל מנת לטפל בפסיכותרפיה פסיכואנליטית במטופלים שמאחורי סיבת פנייתם לטיפול עומד קיומו של שבר בסיסי, יש לאפשר קיומו של תהליך רגרסיבי משמעותי, וזאת על מנת להגיע לאזור השבר הבסיסי ולאחר מכן לצאת ממנו באופן חדש וטוב יותר. מסע טיפולי שכזה דורש מהמטפל להתייצב בטיפול עם עמדה טיפולית מיוחדת. המאפיינים הקליניים של אזור השבר הבסיסי והעמדה הטיפולית הנדרשת על מנת להגיע אליו הם הנושאים שנתמקד בהם במהלך הקורס. גישתם של מיכאל באלינט והרולד סירלס לגבי סוגיות אלה דומה, אך גם שונה. באלינט מתכנס לעבר יחסי-אובייקט ראשוניים, בהם האינטראקציה עם מטפל והמסגרת הטיפולית מהווים סביבה ראשונית לא-אובייקטלית (כמו אויר, מים, אדמה), ומספקים נוכחות ראשונית הכרחית ומיטיבה; בעוד סירלס, נע לכוון התחברות עמוקה של מטפל ומטופל, המצליחים להגיע דרך קשר סימביוטי אמביוולנטי (תלות מערערת) לקשר סימביוטי פרה-אמביוולנטי (תלות מיטיבה).
ההשוואה בין הדומה והשונה בשתי הגישות מרחיבה ומחדדת את המבט על אזור השבר הבסיסי ומספקת למטפלים הכרות ראשונית עם הגישה הטיפולית הנדרשת על מנת לעבור את המסע הזה בהצלחה.
הקורס יעסוק במושגים הליבתיים : העברה והעברה-נגדית, בניסוח שלהם מימי פרויד ואילך ובאופן השונה שהם נתפסים מעבר לזרמים פסיכואנליטיים שונים. מטרת הקורס היא לספק מבט רוחבי על מה שהפך לליבת הטיפול הפסיכואנליטי: יחסי המטפל והמטופל שמשתקפים בתוכם אירועים מחיי הנפש המוקדמים של המטופל, קונפליקטים, תשוקות ואתגרים בינאישיים.
נתחיל את הקורס בבחינת תפיסתו של פרויד את ההעברה, ואת חשיבות האנליזה של המטפל בהקשר זה. משם נעבור לתפיסתה של מלני קליין את יחסי ההעברה והעברה הנגדית . נבחן את מושג ההזדהות ההשלכתית שהתווסף לשדה יחסי ההעברה, ונתעמק בהרחבות שהוסיפו קליין וממשיכיה להבנת "כלל המצב האנליטי". נבדוק את תפיסתו של ביון המדגישה את הממד התקשורתי ביחסי ההעברה, ומשם נמשיך לויניקוט, תוך שימת דגש על עבודתו ביחסי הפסיכה לסומה והתייחסותו לשנאה בהעברה הנגדית. נדון בתוספות של תומס אוגדן לתחום חקירה זה, תוך התרכזות במושג ה"רברי" ששאל מביון ופיתח. בהקשר זה נחקור את האופנים שאנו המטפלים 'קולטים' מידע לא-מתומלל בחדר הטיפול, ולאופן שבו ניתן לעשות במידע הזה שימוש על מנת לחזק ולהרחיב את תהליך הצמיחה הנפשית של המטופל.ת
הקורס יתבסס על קריאת מאמרים, תוך שילובם בדוגמאות מתוך עבודתם הקלינית של משתתפי הקורס.
