קורסי בחירה - סמסטר א'
קורסי בחירה - שנה"ל תשפ"ה 2024/2025 - שנים ב' ו-ג'
סמסטר א' - ימי שני 20:30-19:00
השבר הבסיסי הינו שבר שנוצר בחיבור הראשוני בין התינוק לבין אימו, המטביע את חותמו בנפשו של האדם. שבר זה יבוא לידי ביטוי בהמשך חייו של האדם במגוון רחב של פתולוגיות נפשיות. גם מיכאל באלינט וגם הרולד סירלס טוענים שעל מנת לטפל בפסיכותרפיה פסיכואנליטית במטופלים שמאחורי סיבת פנייתם לטיפול עומד קיומו של שבר בסיסי, יש לאפשר קיומו של תהליך רגרסיבי משמעותי, וזאת על מנת להגיע לאזור השבר הבסיסי ולאחר מכן לצאת ממנו באופן חדש וטוב יותר. מסע טיפולי שכזה דורש מהמטפל להתייצב בטיפול עם עמדה טיפולית מיוחדת. המאפיינים הקליניים של אזור השבר הבסיסי והעמדה הטיפולית הנדרשת על מנת להגיע אליו הם הנושאים שנתמקד בהם במהלך הקורס. גישתם של מיכאל באלינט והרולד סירלס לגבי סוגיות אלה דומה, אך גם שונה. באלינט מתכנס לעבר יחסי-אובייקט ראשוניים, בהם האינטראקציה עם מטפל והמסגרת הטיפולית מהווים סביבה ראשונית לא-אובייקטלית (כמו אויר, מים, אדמה), ומספקים נוכחות ראשונית הכרחית ומיטיבה; בעוד סירלס, נע לכוון התחברות עמוקה של מטפל ומטופל, המצליחים להגיע דרך קשר סימביוטי אמביוולנטי (תלות מערערת) לקשר סימביוטי פרה-אמביוולנטי (תלות מיטיבה).
ההשוואה בין הדומה והשונה בשתי הגישות מרחיבה ומחדדת את המבט על אזור השבר הבסיסי ומספקת למטפלים הכרות ראשונית עם הגישה הטיפולית הנדרשת על מנת לעבור את המסע הזה בהצלחה.
ההיסטריה, כאב טיפוס של הנוירוזה, וכמצויה בבסיס החשיבה הפסיכואנליטית עוד מימי "מחקרים בהיסטריה" של פרויד וברויאר (1895), נתפסה כנובעת מקונפליקט מיני שמקורו בילדות המוקדמת, והסימפטומים הנוירוטיים הנלווים אליה מהווים פתרון סימבולי לקונפליקט לא מודע זה.
בעוד שמוקד הקונפליקט ההיסטרי-נוירוטי בחשיבתו זו של פרויד טמון בהתגלעות הקונפליקט האדיפלי, הרי שבחשיבה מאוחרת יותר, במיוחד בראי הפסיכואנליזה הצרפתית, תשתית התשוקה ההיסטרית מצויה בשלבי התפתחות קדמונים וראשוניים יותר. מקדוגל הטביעה בהקשר זה את המונח "היסטריה ארכאית" המדגישה את הגוף המיני הפרה-אדיפלי, על חוויותיו המוקדמות שאינן יכולות לעבור מנטליזציה ועל כן כלואות בשפה חסרת ייצוגים.
פרויד לא נטש לגמרי את תיאוריית הפיתוי המיני, המופיע בצורת הטיפול הגופני הממשי שניתן ע"י האם לתינוקה בשלב הקדם-אדיפלי. לפלאנש, בהתייחסו לשלב מוקדם זה דיבר על הפיתוי-הראשיתי, הנמצא בבסיס המיניות הילדית, ומפגיש את הילד חסר-האונים עם המסר החידתי של האחר.
בקורס נעסוק בהיבטים מורכבים אלה של ההיסטריה ובאופן בו, במונחיו של לאקאן, עוזר "הטיפול בדיבור" לעבור מהסדר הדמיוני של ההיסטריה לסדר הסימבולי של האנליזה, מהחושי אל המושגי.
מטרת הקורס היא להכיר כיצד תיאורטיקנים שונים מתארים ומסבירים חרדות בעלות אופי ראשוני וכיצד חרדות אלה מתבטאות בראשית החיים, במצבים קליניים שונים ובתוך חדר הטיפול. נדון בהיבט התיאורטי שהתפתח בנושא זה החל מקליין וממשיכיה ועד תיאוריות עכשוויות. על פי קצב הדיון והלמידה של הקבוצה נקרא מאמרים מתוך כתביהם של קליין (על חרדת איון), ביק ומלצר (על העור המשני והזדהות היצמדותית), טסטין (על הגרעין האוטיסטי והחרדות המאפיינות אותו) ויניקוט (על חרדות ההתפרקות שלא ניתנות לחשיבה), גדיני (חרדת אובדן האני) אנזייה (על מושג המעטפת הנפשית), גרוטשטיין (על מושג החור השחור), מיטרני (על חוויות שלא עברו מנטליזציה), אוגדן (על האופן האוטיסטי-מגעי), קוהוט (על חרדות דיסאינטגרציה של האני), סטולרו (על חרדת איון בהקשר אינטרסובייקטיבי).
הדיון התיאורטי ילווה בדוגמאות קליניות ובהעלאת דילמות טיפוליות הקשורות לנושא הקורס.
קורס זה יעסוק בתרומתה הייחודית של פסיכולוגיית העצמי לחשיבה הפסיכואנליטית על הטראומה הנפשית. בערוב ימיו, רואה פרויד את האופק החדש לפסיכואנליזה ומתאר פיצול "חדש", שאינו מתואר על ידי המודל הטופוגרפי, פיצול של החוויה ולא של הידיעה (פרויד, 1938). הקיטוע והניתוק הדיסוציאטיבי וההזדהות עם התוקפן, המונחים בעומק עבודתו הקלינית של פרנצי ומתוארים ב"יומן הקליני" (פרנצי, 1988) וכן עבודתו של ויניקוט אודות הפיצול וההתמוטטות (1949, 1963?) יאירו את צאתנו לדרך.
מתוך המפגש שלו עם מטופלים קשים ומצבי שבר בעצמי, שהפסיכואנליזה התקשתה לפגוש באופן משמעותי ומיטיב, הניח קוהוט בלב התיאוריה שלו מושגים כמו אמפתיה וזולתעצמי, המנחים את הריפוי הפסיכואנליטי באופן שיטתי, השונה במהותו מהמתודה של הפסיכואנליזה הקלאסית. נבין יחד את מושג "הפיצול האנכי" שטבע קוהוט בתיאורו את הטראומה הנפשית כשסע בין העצמי הנחווה לעצמי הלא-נחווה, ויחסו "לפיצול האופקי" שתיאר פרויד. נקרא מספר טקסטים מרכזיים של קוהוט (1973, 1975, 1977) וממשיכיו, ביניהם: אטווד, אורנג, סטולרו, אורנסטיין, רענן קולקה, יורם חזן, שרה קולקר ושלומית הבר מושיוב, בהם ווינייטות קליניות שיעמיקו את הבנתנו את הפירוש האמפתי כמאחה. נעמוד על הסכנות החמורות בהעדרה של מטריצה אמפתית במצבי שבר בעצמי ועל הפוטנציאליות המכוננת והמתמירה הטמונה בה.