לימודי המשך - לבוגרי מסלול מצבים מנטאליים ראשוניים

בסמינר זה נתבונן על התנגדות ועל מצבי שלילה שונים של הנפש כתגובה פתולוגית להעדר או לעודפות לא מותאמת וכיצד אלה פוגשים מציאות פנימית סוערת. ננסה לזהות את הדרך לקראת התחייבות לחיים.
ננסה להתחקות אחרי כמה מהגורמים המשפיעים על היווצרות מנגנוני השלילה על תצורותיהם השונות (הכחשה, התנגדות ועוד) ואחרי הניסיונות להתמודד עימם בתהליכי איחוי מורכבים.
נתייחס לחשיבה התאורטית על מנגנונים אלה ונתבונן על אופני הביטוי שלהם בחיי היומיום ובקליניקה באמצעות מקרים שיובאו מהספרות התאורטית ומקרים מתוך הקליניקה  של משתתפי הקורס.
נקרא מתוך כתביהם של פרויד, גרין, קליין, ביון, פונטאליס, אוגדן, אושאנסי, גרוטשטיין, שטיין, רוזנפלד, גאדיני,  ריבייר.
סמסטר א' יום חמישי 15:00-16:30

אם את המהפכה הראשונה של ביון, שהמאמר 'תיאוריה של חשיבה' מייצג אותה קיבל העולם הפסיכואנליטי בזרועות פתוחות .המהפכה השנייה, שמושג ה O עומד במרכזה, עוררה ויכוחים, קונפליקטים ותגובות סוערות. יש מי שמשווה את המהפכה שביון הכניס לעולם האנליטי, בעזרת מושג זה,  למהפכה שהכניסה הפיזיקה הקוונטית לעולם הפיזיקה הניוטונית.
ביון הכניס את מושג ה -O לכתיבה שלו כבר ב-1965, בספרו "טרנספורמציות", אך הרחיב והעמיק אותו בספר 'Attention and Interpretation', משנת 1970.
בקורס נקרא ביחד שני מאמרים ופרק מתוך אחד מספריו. כל החומרים שנקרא הם מהעשור האחרון בכתיבתו של ביון. נראה כיצד מחשבתו המאוחרת מצטרפת ומעשירה את הכתיבה המוקדמת יותר שלו.
סמסטר א' יום חמישי 17:00-18:30

נושא הסכיזואידיות ובמיוחד הפרעת האישיות הסכיזואידית הינם נושאים מרתקים המאפשרים לנו להיפגש עם רבדי נפש עמוקים החבויים מתחת למעטה הגנתי קשיח. רונלד פיירברן, שחי בסקוטלנד בין השנים  1889 - 1964 , הוא זה שהסב את תשומת הלב לגרעין הסכיזואידי שקיים לדעתו בבסיס האישיות של כל אדם ואדם. זהו אזור בלתי נמנע בנפש הגם שאינו   תופס מקום מרכזי אצל כל אחד.
בסמינר נקרא כמה מאמרים של פיירברן, מאמרים המהווים את ליבת התיאוריה הקלאסית על הסכיזואידיות, מהותה ושורשיה. כן נקרא מאמרים של הארי גאנטריפ, מטופלו של פיירברן, של ויניקוט  וכן של אוגדן ושל סלני שעסקו שניהם, כל אחד בדרכו, ברעיונותיו של פיירברן.
סמסטר ב' יום חמישי 15:00-16:30

ביון ) 1970) כתב:  ״אם האנליטיקאי עסוק בדברים שנאמרו ולא נאמרו, בדבר שהוא מקווה שיקרה ובדבר שהוא מקווה שלא יקרה, אז מן הסתם לא יהיה מסוגל לתת לחוויה להנכיח את עצמה״.  
בסמינר ננסה לעמוד על ההבחנה בין הקשבה רוויה לבלתי-רוויה,  
הקשבה נטולת זכרון ותשוקה (disciplined denial of memory and desire),
שהינה מהותית למעשה הטיפולי החי המאפשר לחוויה ״להנכיח את עצמה״ בדרך להתהוותה של תמורה נפשית.
נקרא מתוך ׳קשב ופרשנות׳ של ביון, גרוטשטיין על ׳שפת ההישג׳, פימברג על ׳הקשבה למקשיב ויכולת שלילית׳, ג׳ויס מקדוגל ודנה אמיר על הקשבה לשפות נפשיות ארכאיות ועוד.
סמסטר ב' יום חמישי 17:00-18:30

אנדרה גרין מציע בכתביו כמה מושגים המאירים מרחבים נפשיים שונים ואת התנועה בינהם. בחרתי לראות את חלק ממושגיו דרך מושג מארגן אחד, המבנה הממסגר, FRAMING STRUCTURE. מושג זה מציע תהליך התפתחותי בו זרועותיה של האם, החובקות את התינוק, רגשית, מנטלית ופיסית מוטמעות ומותכות לתוך נפשו של התינוק והופכות למבנה ממסגר הלוכד בתוכו את הייצוג של האם. היות והמבנה הממסגר הוא גם גבול בין פנים לחוץ וגם פוטנציאל לדיפרנציאציה בתוך נפשו של התינוק, נקרא על מושג ה DOUBLE LIMIT ונחשוב על ביטוייו בעבודתנו.  ככל שנתקדם בקריאה, נגיע למבט המעניין של גרין על היכולת ל reverie וקריאתו של ביון.

סמסטר א' יום חמישי 15:00-16:30

האם וגופה הם במרכז החוויה הראשונית שלנו ושל נפשנו. ההתנסות התפיסתית והחושית מאפשרים את ההטמעה האינטימית של הממשי ומהווים את התשתית להבניית הנפש. אנו מונעים כלפי גוף האם ופנימיותו בצורך להכירו ולהבינו.

בקורס נתחקה אחרי תיאורטיקנים המתייחסים לנפש ולהתפתחותה באופן אנטומי. בחרתי להתייחס בקורס לארבעה איברים בגוף האם, במשמעותם הסימבולית, לתוכם אכנס פונקציות אחזקה בסיסיות הנוגעות לראשית הקשר עם האם וההשפעה על ההתפתחות. 

ננסה לראות את ההתפתחות של פונקציות נפשיות מתיאורן באופן סטטי לתיאור דינמי של יחסי הגומלין בין הורה לילד. נעקוב אחרי התפתחות המושג בין תאורטיקנים המושפעים מגוף הידע של קודמיהם. 

העיניים:

נתייחס לאובייקט האסתטי אותו מתאר דונלד מלצר כהסתכלות המוקסמת מיופיה של האם והיותה אניגמטית ועל כן מושכת. דרך חשיבתו של דידייה הוזל נתייחס לשיבושים בהתפתחות בהם, למשל, המצב הדכאוני של האם, מוביל את הילד לחוות את העדרם של חיים נפשיים המופנים אליו, לא כאבדן, אלא כמשיכה ממגנטת, המזיקה להתפתחותו המנטלית.

הידיים:

הכוח המחזיק והכוח המושך. האופן שבו מחזיקה האם את גוף התינוק במצב של אחדות ושל חוסן מהווה פונקצייה של אחזקת הנפש, כפי שתאר ויניקוט בהפנמה של ההולדינג האימהי.

דידייה הוזל מתייחס לאובייקט החיצוני המכיל לא רק במובן של כלי קיבול אלא במובן של אובייקט מושך, המעניק לדחפים צורה ויציבות.

הגב:

אובייקט הרקע להזדהות הראשונית, מושג אותו תבע גרוטסטיין, מתייחס להפנמת אובייקט הרקע כמכונן את העור הנפשי והאינדיבידואציה. במושג האני עור, מפתח אנזייה את המושג של גרוטסטיין. אנזייה סבר שכל פונקציה נפשית מתפתחת תוך שהיא נתמכת על ידי פונקציה גופנית, שתפקודה מועתק לתחום המנטלי, מעטפות הגירוי והרישום.

העור:

תחושות העור, עוד טרום הלידה מעוררות את מערכות החישה והתפיסה. העור כאיבר מקיף ועוטף, חושי וחושני, הוא המטריצה הכי בסיסית של פתחים וסוגרים, של פנים וחוץ. נרחיב היבטים של מעטפות נפשיות בכתיבתו של אנזייה.

סמסטר א' יום חמישי 17:00-18:30

"בהיסטוריה של הפסיכואנליזה יש רק קומץ מאמרים ששינו את מרכז הכובד של החשיבה, לא רק בתוך אלא גם מחוץ לקהילה התיאורטית של מי שכתב אותם. "התקפה על החיבורים" של ביון הוא אחד מהמאמרים האלו. אין כמעט מקום בעולם האנליטי של היום שלא ננגע על ידי אחד מהרעיונות שמוצגים בו, במספר עמודיו הקצר" (Jay Greenberg, 2017)*

במאמר זה ביון מתאר את מה שיהפוך להיות המודל שלו על מיכל-מוכל, מגדיר היבט חדש של ההזדהות ההשלכתית ומתייחס לקשר המכריע שבין התינוק וסביבתו, כמהווה גורם מכריע בייצור החלק הפסיכוטי באישיותו של התינוק (ושל כולנו).

במהלך הקורס נקרא ב"התקפה על החיבורים" וב"על היהירות" שכתב ביון בשנים 1958 ו – 1959. נכיר את המושגים האלו ובעיקר את ההשלכות הקליניות שלהם דרך הדוגמא הקלינית של ביון, שמופיעה בשניהם, ודרך דוגמאות קליניות שיעלו במהלך המפגש עם החומר.

* Bronstein, C., & O’Shaughnessy, E. (Eds.). (2017). Attacks on Linking Revisited: A New Look at Bion’s Classic Work (1st ed.). Routledge.

סמסטר ב' יום חמישי 15:00-16:30

 

סמינר זה מהווה המשך טבעי של הלמידה על מיניות ילדית. נסתכל על תופעות במיניות הילדית אשר נשארות כמטרת הסיפוק ואינן מתפתחות לכדי מיניות בוגרת (פרויד 1905). נעמיק בדינמיקה  של הישרדות שמקופלת לעתים בתוך פרוורסיה. זו יכולה להיות הדרך היחידה בה ניתן להביע את המיניות, הדרך בה קונפליקטים מוקדמים מוציאים לעצמם פתרון, או הדרך שבה טראומה מוקדמת ללא מנטליזציה מוצאת לעצמה ביטוי. נחזור ונפגוש את מלצר כדי להבין את ה-STATE OF MIND המסוים של פרוורסיה לפי חשיבתו. במידה והזמן יאפשר נחשוב על הצמצום בחשיבה שפרוורסיה יכולה ליצור.

בסמינר נקרא את מקדוגל, מלצר, קהאן, דה מאסי, ומאמר של כריסטין אשר מסתכל באופן דינמי על הספר ''הפסנתרנית'' של ילינק. ספר זה, שקיבל פרס נובל ב-2004, תתבקשו לקרואו בבית טרם תחילת הסמינר. במידה והזמן יאפשר נקרא גם את באך, בונר, ואוגדן.

סמסטר ב' יום חמישי 17:00-18:30

 

ההיסטריה, כאב טיפוס של הנוירוזה, וכמצויה בבסיס החשיבה הפסיכואנליטית עוד מימי "מחקרים בהיסטריה" של פרויד וברויאר (1895), נובעת מקונפליקט מיני שמקורו בילדות המוקדמת והסימפטומים הנוירוטיים הנלווים אליה מהווים פתרון סימבולי לקונפליקט לא מודע זה.

בעוד שמוקד הקונפליקט ההיסטרי-נוירוטי בחשיבתו של פרויד טמון בהתגלעות הקונפליקט האדיפלי, הרי שבחשיבה מאוחרת יותר, במיוחד בראי הפסיכואנליזה הצרפתית, נוגעת ההתייחסות לתשתית התשוקה ההיסטרית כמצויה בשלבי התפתחות קדמונים וראשוניים יותר.

מקדוגל הטביעה את המונח "היסטריה ארכאית" המדגישה את הגוף המיני הפרה-אדיפלי, על חוויותיו המוקדמות שאינן יכולות לעבור מנטליזציה ועל כן כלואות בשפה חסרת ייצוגים.

פרויד לא נטש לגמרי את תיאוריית הפיתוי המיני, המופיע בצורת הטיפול הגופני הממשי שניתן ע"י האם לתינוקה בשלב הקדם-אדיפלי. לפלאנש, בהתייחסו לשלב מוקדם זה דיבר על הפיתוי-הראשיתי, הנמצא בבסיס המיניות הילדית, ומפגיש את הילד חסר-האונים עם המסר החידתי של האחר.

בסמינר נעסוק בהיבטים מורכבים אלה של ההיסטריה ובאופן בו, במונחיו של לאקאן, עוזר "הטיפול בדיבור" לעבור מהסדר הדימיוני של ההיסטריה לסדר הסימבולי של האנליזה, מהחושי אל המושגי.

סמסטר א' יום חמישי 15:00-16:30

ביון ) 1970) כתב:  ״אם האנליטיקאי עסוק בדברים שנאמרו ולא נאמרו, בדבר שהוא מקווה שיקרה ובדבר שהוא מקווה שלא יקרה, אז מן הסתם לא יהיה מסוגל לתת לחוויה להנכיח את עצמה״.  

בסמינר ננסה לעמוד על ההבחנה בין הקשבה רוויה לבלתי-רוויה,  הקשבה נטולת זכרון ותשוקה (disciplined denial of memory and desire), שהינה מהותית למעשה הטיפולי החי, המאפשר ל״חוויה להנכיח את עצמה״ בדרך להתהוותה של תמורה נפשית.

נקרא מתוך ׳קשב ופרשנות׳ של ביון, גרוטשטיין על ׳שפת ההישג׳, פימברג על ׳הקשבה למקשיב ויכולת שלילית׳, ג׳ויס מקדוגל ודנה אמיר על הקשבה לשפות נפשיות ארכאיות ועוד.

מתוך כל אלה נבקש להקשיב ל״חוויה המנכיחה את עצמה״ בשעות קליניות שיביאו המשתתפים.

סמסטר א' יום חמישי 17:00-18:30

 

בהרצאה על הפרעות חשיבה שנתן ב-1995, כותב מלצר שתפקידו של האנליטיקאי הוא להצית אש במיינד של המטופל. בנימה של הומור הוא מוסיף ש״זה משהו שרובנו נרגיש שאנחנו לא מסוגלים לעשות. אפילו לנהל שיחה מעניינת סביב שולחן האוכל קשה לנו, שלא לדבר על להצית אש במוחם של אנשים...אלמלא ההעברה היינו חסרי אונים לחלוטין בביצוע המשימה הזו. היא זו שמאפשרת לנו לבצע עבור המטופל פונקציות חיוניות להתפתחות החשיבה שלו״.

הכתיבה של מלצר סבוכה ומאתגרת את הקורא, ובו זמנית מעוררת השראה ומלאת יצירתיות. פמלה סורנסון, שהייתה מודרכת של מלצר, כתבה: ״ המאמרים שהפיקו תלמידיו לאורך השנים מעידים על ההשפעה האסתטית של הוראתו ועל היצירתיות שהיא עוררה. עבור רבים מהכותבים, הדיאלוג עצמו עם ד"ר מלצר עורר שחרור של אינטואיציה, סקרנות ומקוריות״. דומה שמלצר הצית דרך קבע אש במיינד של מטופליו מודרכיו ותלמידיו, ובכך המחיש את מה שלתפיסתו היא מטרת הטיפול: לאפשר למטופל לחיות חיים רגשיים פוריים.

במהלך הקורס נכיר את ההמשגות של מלצר ביחס לאובייקט ההורי המשולב. נבחן את הצעתו להשתמש ביחסי ההעברה כדי להצית אש במוחו של המטופל, ובכך לשמש אם-שד המהווה פונקציית אלפא חושבת וחולמת, אותה התינוק יכול להפנים. נחשוב יחד על הדרכים בהן הסיטואציה ההטיפולית מאפשרת לנפש לשאת כאב נפשי ולהתפתח, תוך שימוש במושגים מרכזיים בחשיבתו (ביניהם הקונפליקט האסתטי והקלאוסטרום, הזדהות חודרנית ושד-אסלה).

סמסטר ב' יום חמישי 15:00-16:30

 

סמסטר ב' יום חמישי 17:00-18:30