קורסים - מצבים מנטאליים ראשוניים

הקורס יעסוק בהתפתחות הנפשית בתחילת החיים, החל מתקופת העוברות ודרך חודשי החיים הראשונים. נתחיל עם התפתחות העצמי (תחושה של נפש המתחילה להתהוות, חווית העצמי הראשיתי) ועם משמעותה של תחושת הנפרדות על גווניה השונים – נפרדות כבונה את תחושת

העצמי מול נפרדות כחוויה בלתי נסבלת המובילה לשיגעון. נתקדם ונחשוב על התפתחות השפה והדיבור ככלים לפיתוח חשיבה ולתקשורת. ככל שיאפשר הזמן, נראה כיצד אותם מצבים מנטליים ראשוניים באים לידי ביטוי אצל האדם המבוגר, כיצד אנו פוגשים מצבים כאלה בטיפול ומתמודדים איתם מבחינת תהליכי ההעברה וההעברה הנגדית, ומבחינת הדרך בה אנו מבינים ומפרשים מצבים אלה. הקורס יתבסס על קריאה בכתבי מלאני קליין, מלצר, ביק, מאיילו, ויניקוט, אושונסי, מאנצ׳יה ועוד.

בקורס זה נעסוק בעיקר בראשית כתיבתו של ביון. נקרא ביחד שלושה מאמרים קאנוניים שכתב. השניים הראשונים הם 'על היהירות' ו-'התקפה על חיבורים'. מאמרים אלה הם חלק מסדרת המאמרים שכתב  ביון על הפסיכוזה בשנות החמישים, מאמרים שהובילו אותו למאמר האחרון – 'תיאוריה של חשיבה'. מאמר שלישי זה הוא אחד מעשרת המאמרים הנקראים ביותר בספרות הפסיכואנליטית, גם היום, 60 שנה אחרי שנכתב.

שלשת המאמרים הללו מאפשרים לנו להיווכח בהיסטוריה בהתהוותה, בביון הצועד לעבר מחוזות תיאורטיים חדשים, מגלה את חשיבותה של הסביבה בכל תהליכי ההתפתחות, מדגיש את הפסיכולוגיה של שניים בחדר ושם דגש על תהליכים ולא על תכנים.

נקרא ביחד את המאמרים הללו שממחישים את עומק חשיבתו ואת ייחודיותו של ביון.

במידת האפשר נגיע בסוף הסימסטר להבנותיו החדשות של ביון בעבודה עם חלומות.

ביון בחר לעיתים רחוקות לעסוק בנושא זה בכתיבתו.  הרעיונות שלו בנושא   מפוזרים לאורך כל שנות עבודתו. ננסה לאגד את הדברים לתמונה  שתצטרף לכל תפיסת החשיבה בתורתו של ביון.

נדגיש בלמידה את הפן הקליני ואת התרומה המהפכנית של ביון לעבודתנו הטיפולית כיום. נלווה את הלמידה במחשבות, ובדוגמאות קליניות שאזמין אתכם להביא במהלך השיעור.

מלאני קליין פרסמה  מאמרים וספרים פורצי דרך בפסיכואנליזה. היא הביאה לגילויים תיאורטיים וטכניים רבים המהווים כיום חלק בלתי נפרד מהתפיסה הפסיכותרפויטית הדינאמית לה שותפים מטפלים מקשת רחבה מאוד של תיאוריות. 

מלאני קליין תיארה תמונה סוערת ודרמתית של המתרחש בעולמם של תינוקות וטענה, בניגוד למה שהיה מקובל, כי מיומו הראשון התינוק, שחווה תהליכים גופניים של יניקה ופליטה חווה בתוכו גם את ייצוגם הפסיכולוגי של תהליכים אלה,  כלומר תהליכי השלכה והפנמה. היא טענה  שמשחקו של הילד בחדר הטיפול תואם לאסוציאציות החופשיות ולחלימה אצל המבוגר ופתחה את "הטיפול באמצעות המשחק" (Play Therapy).

 בסדנא נפגוש את חשיבתה של מלאני קליין מתוך כתביה שלה. נכיר את המושגי היסוד שטבעה כגון העמדה הסכיזואידית-פרנואידית, העמדה הדיכאונית,  התסביך האדיפלי המוקדם, הזדהות השלכתית, פנטזיה לא-מודעת, צרות-עין (Envy), הכרת תודה, תיקון ועוד, ונדגים אותם באמצעות דוגמאות מהקליניקה.

סדנת חובה בת 2 מפגשים בימי חמישי 22/02/2024 ו- 29/02/2024 בין השעות 15:00-19:00.

 

 

ציר ההתפתחות מאופיין בתנועת שינוי על רצף של צמיחה כרונולוגית ובתנועת שינוי אינסופית של תנועת רצו ושוב בין רמות ארגון בסיסיות היוצרות יכולות  מצטברות של יציבות, גמישות ויצירתיות. הגנות אוטיסטיות ומחסומים אוטיסטיים מהווים פיתוי והגנה לאורך מסלול ההתפתחות, לעיתים כעיכוב התפתחותי ולעיתים כהסתעפות החוסמת זמינות מספיקה של רמות ארגון נפשי משוכללות. 

מתוך מטרה להבין את משמעות החוויה של הגנות או מחסומים אוטיסטיים בקני מידה מעודנים וסמויים בכלל האוכלוסיה, נתבונן בין השאר גם על מצבי הקיצון של המאופיינים באוטיזם.

הקורס יעסוק בתיאוריה ובקליניקה מתוך קריאה בתיאורטיקנים כאוגדן, טסטין, אלווארז, מאיילו, רוזנפלד, גרוטשטיין, מיטרני, מלצר ועוד. 

הקורס ינסה לתאר את מהות המרחב המנטלי, התפתחותו ומשמעויותיו השונות. היווצרותו הכרחית בהתפתחות נפשית נורמלית ואילו במצבים בהם נעדר מרחב נפשי יבלטו העדר היכולת לסימבוליזציה, העדר יכולת הכלה וויסות רגשי, העדר יכולת התבוננות על העצמי ועל הזולת. הקורס ינסה לגשר על הפער שבין מיידות תחושת המרחב לבין הקושי להגדירו תיאורטית. המאמרים השונים בסמינר ייגשו אל הנושא מנקודות מבט שונות: פנומנולוגית, התפתחותית מתוך מודלים שונים של התפתחות, דינמית והשוואתית בין מושגים שונים. בין התיאורטיקנים הרלוונטיים: מלצר, סטיוארט, גרוטשטיין, בריטון ואחרים.

הקורס יעקוב אחר מצבים של מוות בנפש, תוך ניסיון להבחין בין התרחשויות ברמת החוויה וברמת המבנה הנפשי. יעשה ניסיון לאתר סוגים שונים של דינמיקה ואטיולוגיה מאחורי תחושות זמניות או מתמידות מסוג ריקנות, שיממון, ניתוק, חוסר משמעות וחוסר תוחלת. הקורס יעסוק בטקסטים של פרויד, ויניקוט, באלינט, אוגדן, אייגן, מקדוגל, גרין, קווינודוז, מלצר, טסטין ואלברז. הקורס ילווה בדיון קליני סביב דוגמאות שיביאו המשתתפים, ובהתבוננות ביצירות ספרות של חורחה סמפרון, פרימו לוי, אהרן אפלפלד, סביון ליברכט, נאוה סמל ואחרים.

הקורס יתמקד בעבודה הקלינית הנדרשת עם האזורים להם אנו קוראים "מצבי מנטליים ראשונים": בין אם אלו התנסויות נפש שטרם עברו מנטליזציה – הוויתם גלמית, ראשונית ומציפה ועיבודם לכדי חוויה ניפגע ונישאר לקוי או חסר; ובין אם מדובר במצבים שמקורם בשלב קדום, בעת שבה הווית הנפש היתה לא מובחנת מהגוף ולפיכך נישארו המצבים הללו  אצורים בגוף, ללא פשר.

אלו האזורים אותם אנו פוגשים  כאשר יש  מגע עם הרבדים העמוקים של נפש האדם. העבודה הנדרשת במצבים אלו שונה מבחינת הזיהוי, העיבוד הפנימי והשפה. הפרושים הקלאסיים – המילים והמבנה התחבירי המקובל- לא מספקים במקרים אלו ונדרשת עבודה אחרת.

המצבים הללו, שבהם מדובר בחוויות והתרחשויות שטרם עובדו לחוויה מנטלית, או שייצוגם המנטלי ניפגע,  דורשים "כיול" אחר של הכלים הטיפוליים הרגילים. נדרשת רצפטיביות למימדים תחושתיים, טרום מילוליים וטרום יצוגיים. ובהתאם לכך, גם השפה והתחביר הטיפולי יהיו שונים מהשפה בה למילים יש את המשמעות הרגילה של תקשורת בינאישית. במצבים אלו, גם המטפל נמצא בהווית נוכחות אחרת.

הכוונון של הכלי הטיפולי לוקח בחשבון את הפגיעה בתהליכים המנטליים ואת המצב הראשוני של ה"אני" שנמצא באזורים אלו. הכלי הטיפולי שלנו מכוונן ,אם כך, למינעד תדרים רחב ושונה.

נקרא מאמרים של מחברים שעוסקים ומרחיבים את תיאור העבודה שלהם עם מצבים כאלה ועם מטופלים שדורשים מאיתנו  את אותו "כיול" שונה.

 

קוזן, גיבור הרומן 'חיבוק גדול' של רומן גארי גר בדירת שני חדרים בפריז, נוסע במטרו ובצהרים הולך לאכול בביסטרו הסמוך למקום עבודתו, אבל משהו אצלו בפנים מאוד משובש; הוא איננו, הוא חסר לעצמו: "שמעתי פעם את מנהל המשרד שלי אומר לאחד הקולגות מהעבודה: "לאדם הזה אין בפנים אף אחד", שבועיים שלמים הייתי שבור מזה. אפילו אם הוא לא דיבר עליי, העובדה שהמשפט הזה ערער אותי כל כך, מוכיחה שהוא אכן היה מכוון אלי - אסור לדבר סרה באנשים מאחורי גבם. בלתי אפשרי להיות נוכח באמת ובאופן שלם; אנשים הם במצב של המתנה ומגיע להם שיתייחסו אליהם בכבוד...".

היכולת 'להיות'  היא השג התפתחותי. מבחינתו של ויניקוט בראשית החיים עדיין 'אין דבר כזה תינוק', כפי שהוא כותב ב'פסיכוזות והטיפול בילד' (1952): 'בתחילה הפרט אינו היחידה...היחידה היא מערך סביבה-פרט. המתבונן מן החוץ מבין שהנפש האינדיבידואלית יכולה להתחיל להתקיים רק במסגרת מסוימת'.

בשני המפגשים של הסדנה נקרא יחד כמה מאמרים מוקדמים של ויניקוט, חלקם מוכרים מאוד וחלקם פחות, וננסה לבחון ולהבין יחד את האופנים  בהם הנפש האינדיבידואלית מתחילה להתקיים. לשם כך נחקור יחד את ההתפתחות הרגשית המוקדמת שבתוכה נובט  ה'היות', כאשר במקביל נעקוב אחר האופן שבו ויניקוט מתחיל לאפיין ולהבין את השיבושים היכולים להתרחש בשלבים מקודמים אלה של ההתפתחות, ואת הנגזרות הנפשיות של שיבושים אלה.

סדנת חובה לפניי תחילת שנת הלימודים, בת שני מפגשים, בימי חמישי בין השעות 15:00-19:00.

 

 

השבר הבסיסי הינו שבר שנוצר בחיבור הראשוני בין התינוק לבין אימו, המטביע את חותמו בנפשו של האדם. שבר זה יבוא לידי ביטוי בהמשך חייו של האדם במגוון רחב של פתולוגיות נפשיות. גם מיכאל באלינט וגם הרולד סירלס טוענים שעל מנת לטפל בפסיכותרפיה פסיכואנליטית במטופלים שמאחורי סיבת פנייתם לטיפול עומד קיומו של שבר בסיסי, יש לאפשר קיומו של תהליך רגרסיבי משמעותי, וזאת על מנת להגיע לאזור השבר הבסיסי ולאחר מכן לצאת ממנו באופן חדש וטוב יותר. מסע טיפולי שכזה דורש מהמטפל להתייצב בטיפול עם עמדה טיפולית מיוחדת. המאפיינים הקליניים של אזור השבר הבסיסי והעמדה הטיפולית הנדרשת על מנת להגיע אליו הם הנושאים שנתמקד בהם במהלך הקורס. גישתם של מיכאל באלינט והרולד סירלס לגבי סוגיות אלה דומה, אך גם שונה. באלינט מתכנס לעבר יחסי-אובייקט ראשוניים, בהם האינטראקציה עם מטפל והמסגרת הטיפולית מהווים סביבה ראשונית   לא-אובייקטלית (כמו אויר, מים, אדמה), ומספקים נוכחות ראשונית הכרחית ומיטיבה; בעוד סירלס, נע לכוון התחברות עמוקה של מטפל ומטופל, המצליחים להגיע דרך קשר סימביוטי אמביוולנטי (תלות מערערת) לקשר סימביוטי פרה-אמביוולנטי (תלות מיטיבה).

ההשוואה בין הדומה והשונה בשתי הגישות מרחיבה ומחדדת את המבט על אזור השבר הבסיסי ומספקת למטפלים הכרות ראשונית עם הגישה הטיפולית הנדרשת על מנת לעבור את המסע הזה בהצלחה.

בקורס זה ייסקרו הרעיונות התיאורטיים והקליניים לגבי הרגרסיה הטיפולית, אשר התפתחו בקבוצה הבריטית העצמאית: ויניקוט, באלינט, ובהמשך – מרגרט ליטל, מסוד חאן, ובולאס.  הדגש בקורס יהיה על כך שעבור מטופלים שבראשית התפתחותם חוו כישלון בהתאמה לצורכיהם המוקדמים, יש הכרח שבתוך הסיטואציה הטיפולית יתרחש מצב רגרסיה, המאפשרת הזדמנות חדשה לתיקון היסטוריית העבר המוקדמת של המטופל ולהתפתחות עצמיותו.
 
 

בשלב התלות המוחלטת התהוותו של העצמי והתפתחותו תוך כדי טראומה נפשית מצטברת כרוכים בגיבושו של העצמי מתוך ובתוך מצבים דיסוציאטיביים, ולא סביב קונפליקט והדחקה. טראומה נפשית הינה קטיעה בהמשכיות וברציפות של קיומו של העצמי. היעדר סביבה טובה דיה הגורמת לקטיעה זו, ובו זמנית מנותקת מהאימפקט שלה על נפש הילד, מעוררת אצל הילד תגובות הישרדות אוטומטיות של פרגמנטציה ודיסוציאציה. הדיסוציאציה הינה מושג הכורך התרחשות סינכרונית בינאישית ותוך אישית המגולמת בהיעדר חיצוני ופנימי, אשר הנכחתו בטיפול הינה חיונית לכל שינוי נפשי משמעותי.

להנחה זו השלכות מהותיות על הבנת העצמי והתפתחותו, וכן על הקליניקה הטיפולית.

בקורס ידונו מבחר מאמרים הרלוונטיים לסוגיות אלו.

אצל מטופלים רבים אנו פוגשים במבנים נפשיים מפותחים ונוירוטיים לצד אזורים ארכאיים כמוסים, לעיתים קרובות נוכל להבחין ב"הטרוגניות" כזו בתוך אותה שעת טיפול. זיהוי הכמוסות הנפשיות הללו והמפגש עימן חיוניים להתהוותה של חווית-עצמי ממשית וחיה, ומתאפשרים דרך עמדה נפשית ייחודית אליה מתמסר המטפל. בסמינר ננסה לחקור ו"להחיות" בינינו את העמדה הייחודית הזו, מפרספקטיבות של כותבים שונים ובעזרת חומרים קליניים שיביאו המשתתפים.

נדון בטיבה הייחודי של נוכחות טיפולית המאפשרת את מחיקתה בכדי להוות מצע להנצתה של הסובייקטיביות (גרין) ובאתגר שבהשגתה של עמדה טיפולית שאינה- פולשנית ועם זאת נוכחת ומחזיקה ב"מרחק הנכון" (באלינט), תוך חיפוש אחר שפה נוגעת ומחייה (קווינודוז, אוגדן). נחשוב על ההתמסרות לתהליך המפגיש את נפשו של המטפל עם מקומות עוצמתיים ובלתי-נודעים בתוכו, תוך דיון במושגים: live an experience together"" (ויניקוט) , "Negative capability" (ביון, בעקבות קיטס) ועוד.

תאורטיקנים רלוונטיים: ויניקוט, באלינט, חאן, גרין, מלצר, קווינודוז, סימינגטון, אוגדן, גרוסמארק ואשל.