נופים פסיכואנליטים

אשכול ראשון – מסלול המשך פסיכותרפיה פסיכואנליטית קלייניאנית: תיאוריה ומעשה":

28.10.26 –

"רק מי שמשתנה נשאר נאמן לעצמו"[1]

הפלונטר של התגובה הטיפולית השלילית

ד"ר ענת פלגי הקר

תקציר ההרצאה:

פונה אדם מרצונו החופשי לטיפול, משקיע בו את מיטב זמנו וכספו, ומשהו עלום בו יוצא כנגד התהליך. יתר על כן, תוך כדי עבודה טיפולית חל שיפור בתחושות ואולי גם בתפקוד ובהישגי המטופל.ת. בהמשך לכך ובאופן מפתיע, חלה החמרה בחוויה הנפשית וקלקול בתפקוד, בהישגים וכו'. תופעה זו חוזרת על עצמה בעקביות מעבר לטיפולים. נראה שהצורך במוכר וב"חולה" גובר אצל מטופלים אלו על המשאלה לשינוי. הטיפול לא עובד!

מתי ולמה זה לא עובד? איך עובדים כשזה לא עובד? כמה ממחשבותיהם של פרויד, קליין וממשיכיהם, יחד עם דוגמאות קליניות, ינסו לשפוך אור על התופעה שמפתיעה כל פעם מחדש - התגובה הטיפולית השלילית.

18.11.26 –

האיזון השביר: בין פירוש עודף לפירוש חסר

נגה בדנס

תקציר ההרצאה:

"אנליזה אינה יכולה להתקיים בתנאי מעבדה... מאמציו של האנליטיקאי יניבו פרי רק אם יחווה את רגשותיו במלוא חיותם". דבריה של מלאני קליין (1936) נשמעים אקטואליים מתמיד.

במפגש הטיפולי מתקיימים תהליכים נפשיים הקשורים בהעברה ובהעברה הנגדית. הבנתם מאפשרת לנו לשער את טבע יחסי האובייקט, המתקיימים בחווית  הכאן ועכשיו, על שלל הפנטזיות ועוצמות החרדה שבהם. מתוך הבנתנו  נגזור את הפירוש שהוא המרכיב העיקרי, האקטיבי, והפרקטי בעבודתנו. ניסוח הפירוש כולל תהליך זיהוי מורכב של איסוף נתונים שבחלקו אינו מודע.

באמצעות הפירוש, יוצא ההליך הטיפולי לדרך. הוא חושף  רגע  של מפגש ו/או חוסם אותו. בשפתו  של מלצר (1967): "יתכן שהפירוש לא יעשה דבר ויתכן שיגביר את הכאוס". המטפל.ת יכול לחוש שבמעשה הפירוש, כאלו זרק אבן שאין לדעת לאן תתגלגל. יש והפירוש יחווה כהתקפה ויש שיעורר תשוקה להתמסר לאני עליון רב עוצמה.

באמצעות שני  מקרים קליניים אדגיש את חשיבות הפירוש כפותח מרחב נפשי,  ואת העדרו כמשמר מרחב חסום וסגור. אנסה לתאר את חיבוטי נפש המטפל.ת המחפש איזון שביר בין עודפות וחסר.

2.12.26 –

בין גיהנום לגן העדן – אשליות בדרך אל האמת הנפשית

פרופ' מירב רוט

תקציר ההרצאה:

בספרו האחרון כותב ג'ון שטיינר: "הכרה באמת לגבי עצמנו היא תמיד טראומטית, ונטישת האשליה בדבר גן עדן אידיאלי עלולה לדרדר אותנו למצב בלתי נסבל, גם כאשר הוא יתגלה כלא יותר נורא מאשר המפגש עם מכאובי החיים הרגילים" (שטיינר, 116). ברקע לאמירתו, מהדהדת האמירה של סארטר (1944) במחזה "בדלתיים סגורות" שנכתב בשלהי מלחמת העולם השניה: "הגיהנום הוא הזולת". בשנים האחרונות אנחנו חיים את הגיהנום של זולת הפולש לחיינו באכזריות, ושל אני הפולש לחיי הזולת באכזריות – תנועת רצוא ושוב שביסודה אשליה שחיסול הגיהנום ישיב את גן העדן; כמיהה לגן עדן שמוליד גיהנום נצחי. הטיפול בטראומה מזוית קלייניאנית חותר לחלץ מהצנטריפוגה האשלייתית הנעה בין הקצוות, וכך גם בבואנו לטפל ב"טראומה של ההכרה באמת לגבי עצמנו". בהרצאה נתבונן במציאות חיינו ונבחן את האופן בו הגישה הקלייניאנית מסייעת בעיבוד אשליות שמנציחות סבל, דרך חתירה מתמדת לאמת, שכמוה כחתירה מתמדת לאהבה ולראיית האחר, חרף הגיהנום שבכולנו.