נופים פסיכואנליטים

אשכול שלישי – מסלול המשך "פרויד וממשיכיו בפסיכותרפיה בת-זמננו: 

ז'אן לאפלאנש (2010) גורס כי הפסיכואנליזה מתהווה באופן דיאלקטי על פי 'מודל מיוחד' של מחשבה פילוסופית 'המתפתחת על פי הכרח פנימי משלה...בד בבד עם מחשבה מדעית המשלבת בתוכה עובדות חדשות'. לאמור: 'לקונה' תאורטית במקור תרה אחר תצפיות קליניות חדשות – ולהיפך. המפגש ביניהן מחולל פריצות דרך חדשות.

שלוש ההרצאות שתינתנה על ידי מסלול ההמשך 'פרויד וממשיכיו בפסיכותרפיה בת זמננו" ' במסגרת הסדרה 'נופים פסיכואנליטיים',  תעסוקנה ברוח זו בבחינה מחודשת, בדיעבדית, של שלוש מאבני-היסוד המכוננות את הסובייקט האנליטי, כפי שנוסחו על ידי פרויד ופותחו בידי ממשיכיו: הלא מודע (בזיקתו אל המודחק, הלא-מודחק והלא ידוע); המיניות – בהתגלמותה בהיסטריה (בין עודפות והיעדר, בין אחדות וזרות, בין הפרט והחברה); גלגוליו של מושג הדחף-אובייקט (המשגת הסובייקטיביות בצומת בין התוך-נפשי לבין-אישי – אצל גרין).

31.3.27   

"..כך מתברר לנו, שיש יותר ממין אחד של אי-ידיעה"*

לשאלת אי הידיעה במחשבת פרויד וביון

ד"ר רחל לוי

תקציר ההרצאה:

למעלה ממאה שנים חלפו מאז החל פרויד בניסוח התיאוריה  הפסיכואנליטית. לאורך ארבעה עשורים של כתיבה פורה, הוא טווה את גבולות המרחב הפסיכואנליטי בהציגו שפע מתפקע של רעיונות וגילויים. בחזית הגותו התגלית הקופרניקית של הלא מודע; אותו כח פנימי חתרני ופורע סדרים, שליבתו היא אי ידיעה. פרויד שקד על ניסוח שיטתי של ערכאה חתרנית זו, ביסס ונימק את קיומה תוך שהאיר את אפיוניה ואת דרכי פעולתה. בתוך כך הוא עמל להבחין אי ידיעה שהיא עיקר עניינה של הפסיכואנליזה, מזו שיש להותיר מחוץ לגבולותיה. בדרך זו, ועם כל המורכבות המשתמעת מכך, הפסיכואנליזה חתרה להיות לבית לאל ביתי. מכאן והלאה משנת פרויד-  מה שנכלל בה ומה שהודר ממנה- מהווה נקודת ייחוס לכל פיתוח פסיכואנליטי המשכי. על רקע זה, הגותו המאוחרת של ביון שמציגה את רעיון הלא ידוע הרדיקלי, מהווה פריצה של גבולות הבית הפסיכואנליטי. בהרצאה נבקש לשוב ולחשוב את שאלת אי הידיעה כדיאלוג מתמשך בין פרויד ובין ביון, בין רעיון הלא מודע ובין הלא ידוע הרדיקלי.

* זיגמונד פרויד, "הרצאה י"ח: ההקבעה אל הטראומה, הלא-מודע", בתוך מבוא לפסיכואנליזה. תרגום: חיים איזק. (תל אביב: דביר, 1966). עמ' 192.

14.4.27

"מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוֲּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי"*

ההתקף ההיסטרי כחתך דיסוציאטיבי וכמפתח לאיחוי ולהיזכרות

אורלי חסון – כץ

תקציר ההרצאה:

התשוקה ההיסטרית חושפת את המבנה היצרי של המצב האנושי. בטלטלותיו בין פיתוי לפנטזיה, מתגלה ממד טראומטי המצוי בקצוות שבין נוכחות עודפת להעדר, ובין אחדות לזרות מציפה. ממד טראומטי זה מתגלגל לאובדן ההכרה שבהתקף ההיסטרי, היוצר חור במודעות ומגן בפני האיום שבחזרת המודחק (פרויד,1905).

ההדחקה ההיסטרית נושאת, אם כך, את חותם הדיסוציאציה, טוענת קריסטבה (1996), ויוצרת דיכוטומיה משונה בין שתי אופנויות אישיות:  האחת "היסטרית/דרמטית", הממירה את הפנטזיה הלא מודעת לסימפטום הגופני כסימבול, ואילו השנייה - "נשכחת/דיסוציאטיבית", נושאת אופי קדמוני וסמיוטי הנותר חרוט בגוף, על סף הממשי, מחוץ לזמן וללא ייצוג.

דיכוטומיה משונה זו, התקיימה שנים רבות אצל יחיאל די-נור, בכינויו הספרותי ק.צטניק, אשר הפיצול העמוק בזהותו הוביל להתעלפותו על דוכן העדים במשפט אייכמן, כשנדרש לחשוף את זהותו האמיתית בפומבי. בהרצאה אתחקה אחר תהליך הטיפול שעבר כפי שתיאר בספרו "צופן: אדמע" (1986), מאובדן ההכרה אל ההיזכרות, ומעודפות טראומתית לעדות סובייקטיבית בעלת מובן ומשמעות.

* יונה ב' 3, ק.צטניק – "צופן: אדמע", שער ג', עמ' 70

5.5.27  

אנדרה גרין ותרומתו להרחבה ולפיתוח החשיבה הפרוידיאנית בפסיכואנליזה בת זמננו*;

פרופסור פרננדו אוריברי -   הרצאה ושיחה עם מיכאל סידי-לוי

בהרצאה ובשיחה שתתקיים בעקבותיה בין מיכאל סידי-לוי ופרופ' אוריברי נעסוק בתרומתו של אנדרה גרין לפיתוח הפסיכואנליזה העכשווית וליישומה בקליניקה בת-זמננו. חשיבתו של גרין מתבססת על הפרדיגמות הפרוידיאניות ומרחיבה אותן, תוך התחשבות בהשפעתו של האובייקט על ההבניה הדחפית של הסובייקט. יידונו כמה מושגים במארג החשיבה הגריניאני , ביניהם הנרקיסיזם, עבודת השלילי, הייצוג והמסגרת האנליטית.

 *הרצאתו של פרופסור אוריברי והשיחה בעקבותיה יתקיימו בשפה האנגלית.

פסיכותרפיה פסיכואנליטית בגישה ההתייחסותית 

מצבים מנטאליים ראשוניים
פסיכולוגיית העצמי והמעשה הטיפולי
פסיכותרפיה קבוצתית בגישה פסיכואנליטית

פסיכותרפיה פסיכואנליטית קלייניאנית: תיאוריה ומעשה 

ויניקוט, ביון והעצמאים בפסיכואנליזה - פורצי דרכים

פרויד וממשיכיו בפסיכותרפיה בת-זמננו

טיפול זוגי בגישה פסיכואנליטית

טיפול בטראומה בגישה פסיכואנליטית